•גמור• תחרותיות, תכונה הטבועה באדם מיום היוולדו, אבל כל מה שקים רוצה זה לחזור הביתה, לטייץ הבלוי והמראה המלוכלכת. ומומלץ בחתיכה אחת. עם זאת, היא מוצאת את עצמה, בעל כורחה, כדסטינית בתחרות שממנה חששה יותר מכל. והוא? הוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, מצפה לרגע הבא שבו יוכל לריב איתה שוב. ואילו אחרים, ברצון רב, רק מחכים שההיסטוריה תחזור על עצמה. •הספר השני בסדרת "fake princess"🌟 שם הספר הראשון- זיכרון מלכותי •אין צורך לקרוא את הספר הראשון כדי להבין את הבא אחריו, במקרה של פרק המזכיר את סיפור הספר הראשון אדאג להסביר⁦❤️⁩ אהבה 1# 27/5/20 רומנטיקה 1# 25/7/20 ©

הדבר היחיד שהוא מכיר זה מה שנמצא בין כותלי הארמון. הדבר היחידי שהיא מכירה זאת המשימה שלה. הוא לא מכיר את המושג "לסרב לנסיך" היא לא מכירה את המושג "להקשיב" הוא צועק אגו היא צועקת שינאה הוא מבקש אמת היא נותנת שקר מה יקרה כששניהם יפגשו, המסכות יחבשו והמציאות שכולם מכירים, חוץ ממנה, תתיימר להפוך לסיוט, או גורל? •מכיל תכניים מינים •אלימות •סיפור מקורי. תנו צ'אנס, לא תתאכזבו⁦❤️⁩

רוני יוסף היא סטודנטית למשפטים בהרצליה, הרי בחורה מצטיינת צריכה מסלול טוב בכדי להגשים את עצמה. היא גרה עם חברתה אלי (אלינור) בדירה שכורה בתל אביב, כבר שנתיים לאחר שברחה מבאר שבע, לשם היא יותר לא תחזור. רוני בחורה מושכת, פלפלית, חכמה וחוצפנית. חתולת רחוב אפשר לומר, איפה שלא תזרקו אותה היא תנחת על הרגליים, דברים לא הלכו לה ברגל בצעירותה והמראה שלה בעיקר הפיל אותה על בחורים שחצנים שהיו בטוחים שכסף הוא הסוד ללכוד אישה יפה. ומהצד השני יש לנו את אביאל, אביאל בן שושן. איתו לא מתעסקים, גם לא בצחוק. הוא גבר קר, מבט אחד ממנו מספיק כדי להפוך אותך לגוש קרח באלפים. חוסר רחמים זהו שמו השני, הבחור בן 23 וכבר מספיק לשלוט באימפריות והמאפיות העוצמתיות ביותר בעולם התחתון. החום והקור, רוני ואביאל. הם הפרי האסור, אם הוא יגע בה הוא יהרוס אותה. אך אם היא תשבה אותו בקסמיה אין דרך חזרה.

!בבקשה אל תשפטו לפי הכתיבה ההתחלתית! זה הסיפור הראשון שלי שכתבתי מזמן,תקחו בחשבון שכנראה יהיו טעויות פה ושם של כתיבה או של העלילה. ״א-את שוברת אותי...״ **************** •תכנים מיניים [הקריאה על אחריותכם בלבד!] •כל הזכויות שמורות לי• מקווה שתהנו :)

בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה הוא.. זה שכל החיים גדלתי איתו.. זה שתמיד היה לצידי. לא חשבתי שהכל יתהפך ברגע. השאלה הגדולה היא מי אשם בכל מה שקרה? הוא? או אני? ברגע שזה התחיל, לא הייתה דרך חזרה. התמכרתי לזה כמו להרגשה המוזרה הזאת בבטן כשרכבת הרים נוסעת מהר, זה כאב, אבל כל הזמן רק רציתי עוד ועוד. בהתחלה אף אחד לא ידע, ורק לי זה הפריע. מה יקרה אם אני אקלע לצרה? למי אני אפנה? כמה שניסיתי לשנות את זה, להיות כנה. זה בסוף בא בדרך הכי לא צפויה. אז איך אחרי הכל אני אוכל לסכם את המסע הזה?? מאיפה מתחילים? מהשמחה? מהעצב? מהכאב? מהמשברים? מהבגידות... מכמה שניסינו להיות אחד עם השני אף פעם לא באמת יצא לנו לממש את רצונותינו האישיים. תמיד היו נספחים ומשברי צד שהיינו חייבים לטפל בהם. גם אם הם קשורים אלינו וגם אם לא, גם אם היינו צריכים לטפל בהם ביחד וגם אם לחוד, תמיד אנחנו היינו הבעיה. הכוח רצון לא בדיוק בלט והכל היה שברירי. למרות שידעתי שלא, תמיד פחדתי שכל העבר יהרס. עד הרגע ההוא... שבו הכל היה בטוח. בעצם ידעתי הכל מההתחלה לא?