עומר, שכל חייה חלמה על הזוגיות המושלמת , תמיד רצתה שהגבר שלה יאהב אותה הכי בעולם מגיעה לסיטואציה מביכה יחד עם נתנאל , החבר הכי טוב של אחיה. עומר לא ידעה שזה ישנה את חייה ויהפוך את כל עולמה. אז מה יקרה עם עומר ונתנאל הקנאי והרכושני , זה שתמיד מוקף בחורות?

״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולות, ללא אחריות, ללא דאגות, ללא התחייבות ובעיקר עם הרבה הנאות ליליות שאף פעם לא חוזרות עם אותו הבחור. כשהיא עדין לא התגברה על האהבה הגדולה של חייה, למרות שעברו 3 שנים, מר מוצאת עצמה נכנסת לשני קשרים הפוכים לחלוטין, עם גברים שונים בהחלט שרוצים ממנה את אותו הדבר - אותה. ואם זה לא מספיק מסובך, כשהאבא השבור שלה מחליט לרדת מהארץ, מר צריכה לשמש דוגמא חיה לאחותה המתבגרת כשהן לא בדיוק מסתדרות, ולהתמודד עם ההשלכות של כל המעשים שלה, כולל שני הבחורים החדשים שנכנסו לחייה ולא מתכוונים לצאת בקרוב. סיגריות ודיאט קולה - על אהבה, התמכרות ומה שבניהם. מכיל הווי ישראלי, תכנים מיניים ושפה גסה. ברוכים הבאים!

סייג' הוא נער קולג', והוא בשנתו האחרונה. עד עכשיו בנות היו בסביבתו תמיד, כמו שמצפים שיהיו ליד בחור פופלארי בקולג'. אך תמיד הכליל את כולן והיה בטוח שהן חלולות, לכן לא מצא לנכון להיכנס למערכת יחסים. מתחת לחזות הקשוחה הוא ילד טוב. ילד טוב שלובש מסכות ועושה את מה שהחברה מצפה ממנו לעשות. תדמית שובר הלבבות הייתה חלק בלתי נפרד ממנו לא כי רצה בזה, אלא כי הנסיבות השונות שינו אותו. אך הוא מחליט להפסיק עם הבחורות ברגע שהוא מכיר בחורה חדשה. היא נמצאת בשנתה האחרונה והסיפור ביניהם מסתבך ומתגלגל למקומות שמעולם לא ציפו להם. היא יפהפייה מסחררת שלא מעוניינת באף אחד למרות הבחורים שבעניין שלה. תהיו בטוחים שאפשר רק לחלום על בחורים עם מראה כזה. ובדיוק כמוה אחריו בנות רודפות כמו עדר. אבל היא גורמת לכולן להיראות חסרות משמעות. בכל פעם שהוא מביט בה הוא מבין שיהיה מוכן להקריב בשבילה הכל, רק כדי שתהיה שלו. *** עלול להכיל: סמים אלכוהול סיגריות תכנים מיניים קללות *כל הזכויות שמורות לי © Melodia2 תודה על הכריכה המדהימה

#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את ידיי מעל ראשי , לא יכולתי לזוז. הדפיקות לב שלי התגברו והנשימות שלי התקצרו. הוא נצמד אלי והתקרב אל אוזני ״את שלי״ הוא לחש בשעשוע וצמרמורת עברה בגופי, הזעתי והלחץ והכאבים רק התגברו. הוא שיחרר אותי במכה והוא כיוון את האקדח לכיוונו ״אל תפגע בו! בבקשה״ צרחתי כל כך חזק ניסיתי לרוץ לכיוונו אבל האנשים שלו תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי את היכולת לזוז. הוא כיוון את האקדח אליו ונשמע קול ירייה.. סול בת 20 שהמשפחה היחידה שנישארה לה היא אחותה הקטנה בת ה-5 ששמה לונה . אבא שלהן היה אבא מכה, מתעלל ושותה. עד שיום אחד החליטו לברוח ממנו. אמא שלהן נפטרה כאשר סול הייתה בת 15 וכרגע הן גרות בבית קטן וצפוף הניראה כמחסן. בגלל מצבן הכלכלי הקשה סול עובדת בשתי עבודות כשלונה הקטנה בבית לבדה. הכל היה בחייה של סול שגרתי והרגלי עד שהוא הגיע, האיש שכולם מוצאים בו איימה. ״אתה חושב שנתגבר על זה?״ שאלתי אותו ברכות, הוא הביט לי בעיניים ועצב התנוסס על פניו ״אנחנו נתגבר.״

ספר שני מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" ~ טרוי אנליס בת העשרים לא מחכה למישהו שיבוא להציל אותה. עם אחות בת שבע, ללא הורים או משפחה, הגיוני בהחלט שלא תחכה. היא צריכה לפרנס את אחותה ואת עצמה, ולדאוג שהילדות שלה לא תילקח ממנה- והיא תעשה הכל בכדי למנוע זאת. אבל לאחר שבוע נוראי בו היא מפוטרת מעבודתה, מאולצת לעשות את דרכה אל ביתה ברגל בגשם נוראי, טרוי חווה את הסיוט הגדול ביותר שלה. לראות מישהו מאיים על חייה של אחותה. טרוי ידעה באותו הרגע שהחיים שלה הולכים להשתנות. היא צדקה. היא לא ציפתה לכך שחבורה של אנשים משונים יטענו שהיא 'מיועדת' למישהו, שמסתבר כי היה אמור להגיע אליה מזמן, ושהם הגיעו בכדי להרוג אותה. טרוי מצליחה להימלט מהם לאחר שהם חוטפים את אחותה הקטנה, והיא מבינה שהסיכוי הטוב ביותר שלה להחזיר אותה הוא למצוא את אותו גבר, שהתברר כמלאך המוות. אך כיצד מוצאים מישהו שאינך יודעת אם הוא קיים והיכן הוא נמצא?

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

אשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשירה,הוא חי וקיים.למה לעזעזל את מדברת על הבן אדם כאילו שהוא הלך לעולמו?״היא הביטה בי במבט מזועזע,אבל אותי כבר כלום לא זעזע. ״הוא חי אצלי רק בזכרונות״פלטתי את כל מה שהרגשתי לאורך שלושה חודשים שהרקיבו את נשמתי וריסקו את ליבי.

הכל התחיל בתחנת הרכבת. הם נפגשו כשני זרים מושלמים, ובהתחלה.. לא הלך לו כל כך טוב. כלומר, איך כבר אפשר להתחיל עם מישהי ברציף הרכבת ולא להשמע כמו מטרידן סדרתי? מזל שיש את המזל. צור ויולי נפגשים בשנית בבר לא רחוק מהנמל, והלהבה ניצתת במהירות. פגישה שם, דייט פה, ולפני ששמים לב זה כבר "או מיי גאד נחשי למי יש חברה!". אבל לא הכל דבש. יש דבר אחד שמעיב על מערכת היחסים הזאת, דבר שיושב מתחת לפני השטח. כלומר, ממש מול הפנים.