מישל: אין לי בית. מעולם לא היה. בתור הבת של הזונה המקומית אף אחד מעולם לא כיבד אותי. חוץ ממנו. הוא היה כל מה שרציתי. כל מה שלא יכלתי לקבל. עד אותו היום. היום שבו כל מה שהאמנתי בו התנפץ אל מול עיניי. איידן וולף הוא לא מי שחשבתי שהוא. איידן: כשאבא שלי, המיליארדר והאיש שאובססיבי להצלחה שלי, מחליט לקחת אותה תחת חסותו אני לא חושב שזה ישנה את השנאה שלי כלפיה. מה שהיא לא יודעת זה שהיא לא בטוחה פה. ולעולם לא תהיה. אני חושק בה יותר מבכל דבר אחר שאי פעם רציתי. היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיי. ועם כמה שאני רוצה לשמור עליה, אני חייב להרוס את מישל ויילד. משחקי הקנאה הוא רומן תיכון סוחף המתרחש בפנימיית הילטון. מישל ואיידן הם גיבורים שבורים שלומדים לבטא את רגשותיהם בסיפור מסעיר ומלא בתשוקה.

העולם שלנו מלא בדעות קדומות, באנשים עם אמונות שונות, ואהבות אחרות. אך לפעמים העולם שלנו שוכח לקבל את מי שמסביבו כמו שהוא, ובדרך זו של העולם לבבות נשברים וחיים נהרסים. ריף ואון אהבו בכל נשמתם, כשהלב שלהם פועם במהירות, ועיניהם נשאבו בקסם, הם הכירו מאז ומעולם, ובין שידעו ובין שלא ליבם תמיד השלים אחד את השני בדבק שלעולם לא נגמר. אך לפעמים אהבה לא מספיקה, למרות שאהבו בכל ליבם וגופם, הצליח הכאב הפיזי לגבור לרגע על הכאב שחשו לאחר שנתלשו אחד מזרועותיו של השני. (#1 בגייז 09/09/19- 29/09/19) מכיל: • הומופוביה • התעללות פיזית • קללות

שחר ילד מאוד בודד, ללא משפחה וללא חברים. הוא גר בבית ענקי לגמרי לבד ולכן, הוא מחליט שנימאס לו מהבית הגדול והריק ומחליט לעבור לפנימייה. אחרי זמן קצר הפנימייה מכנה אותו כ*שחר החתיך*. הוא הצליח להתחבר ממש מהר לתלמידים אבל גם אחרי שהוא עבר לפנימייה עדיין הוא מרגיש בודד. אחרי חודשיים מתחילת השנה תלמיד חדש מצטרף לכיתה של שחר. ושחר משום מה מצא את עצמו חולם, ומחייך אל הילד האם שחר גיי?? האם עכשיו שחר יהיה שמח בגלל הילד?? האם מה שהיה חסר לשחר זו בעצם אהבה?? האם הוא ימצא בילד הזה את הדבר שהוא צריך בשביל לא להיות בודד יותר??? את זה ניראה ביחד אני רק מתחילה לכתוב ואני ממש גרועה בזה אבל החלטתי לנסות. מה אתם אומרים יפה האם להמשיך?? ספר ראשון בהצלחה לי✊❤ סיפור על גייז😍 לא להומונופובים😑 תהנו😉💖

Crushed | מרוסק "זו הייתה נפילה בשבילי יותר משאי פעם היא תהיה בשבילה. אני נפלתי, התרסקתי, נשברתי. היא המשיכה לחייך את חיוכה המושלם בזמן שעיניה הזהובות מסתכלות עליי בתמימות, כאילו לא ידעה דבר - כאילו לא עשתה דבר. זה גרם לי לרצות לצחוק מהאירוניה, איך כולם היו בטוחים שאני זה שאפגע בה, אני אהיה זה שיגמור את הכל ואשאיר אותה שבורת לב בפינה. אבל אותה... אותה אי אפשר אף פעם לשבור." פעם הייתי קאל. פעם הייתי פופולארי. פעם היו לי חברים; כמו איזו קלישאה דפוקה של ילד אמריקאי כושל המופיע בסרט העלוב הזה שכולם מדלגים עליו מרוב חוסר יחוד, ואותה תווית מחורבנת הפכה לשלי אחרי הניסיון הארוך והקשה שעבדתי בשביל לקבל. משהו להתגאות בו. אבל אז היא באה, קרעה את התווית וזרקה אותה על הרצפה בזמן שהתרחקה בהליכה יהירה, וברגע שניסיתי להרים את עצמי אנשים לא היססו לדרוך עליי כמה שרק יכלו ופירקו אותי לגמרי, עד שאפילו החוסר בה לא היווה יותר מפסיק בכאב שאפף אותי. פעם הייתי קאל, עכשיו אני סתם.

"עכשיו אתה תכריח אותי ללבוש ורוד ולקרוא לך דאדי כמו בספרים?" "לא איכס מאיפה הבאת את זה" ליפ היה בסך הכל נער שצריך תעודת בגרות, מי תיאר לעצמו שיום אחד יופיע בבית החולים בו הוא מתנדב האדם שישנה את חייו לנצח?

"האם זה כל כך קשה לך להבין שאני אוהב אותך?" אני מרחיק את בקבוק האלכוהול מידיו, "האם זה כל כך קשה לך לאהוב את עצמך?" _____________ הם שנאו אחד את השני בלי סיבה, אבל האהבה גרמה להם לשנוא אחד את השני אפילו יותר. הסיפור שלהם לא נועד לקרות, איוון היה נער מתבגר מאוד לא טיפוסי שהחיים הפגישו אותו עם גבר חסר מחויבות. הם היו עיוורים למציאות שהרסה אותם, ועכשיו הם צריכים לאסוף את השברים ביחד. לפניי שאתם קוראים: *קטעיים מינים *אלימות *שפה גסה *שתיית אלכוהול