הרגשתי שנשימתי נעשית כבדה יותר ויותר. זה נכון מה שאומרים, שעל סף המוות פתאום רואים את כל החיים חולפים כבסרט נע. אמא לא זזה ודן נשך את שפתיו בכאב על כך שאינו יכול להציל את אחותו הקטנה. בספרים זה אף פעם לא כך. בספרים האנשים הרעים תמיד באים להפחיד, אומרים כמה שורות והולכים. לא כתוב שם שום דבר על אקדים שמוצמדים לראשים של בנות שש עשרה שעוד לא הספיקו כלום בחייהן. זה רק איום, ניסיתי להזכיר לעצמי. אבל החרדה שיתקה אותי. נפרדתי בליבי מהמשפחה המקסימה שלי ועצמתי עיניים.

קוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברירה, היא לא חשבה שיצא מזה משהו, סך הכל ערב שאחר כך תקטר על כמה שסבלה מצעקות ודחיפות. אך הגורל מחליט להפתיע ומפגיש אותה עם שחקן הכדורגל סער אבוטבול. השניים נסחפים לסיפור לוהט ומתמשך, בעל עליות והרבה מורדות שאף אחד מהם לא יודע מה יהיה סופו.

**לוקה וארוס** השם שלה הוא נאיה השם של הבחורה ששבתה את הלב שלי היא שלי והיא תדע את זה אני מכיר אותה יותר ממה שהיא מכירה את עצמה אני אתן לה ליפול לתוך האפלה שלי היא החלק שחסר לי היא גם האלה בסיפור פה וגם הצעצוע אני רכושני לגבי הדברים שלי ועכשיו היא אחת מהם טריגרים: יחסי מין, חטיפה, כפייה, אובדנות, שפה גסה הסיפור גמור, ספר המשך לדואט- האישה שפירקה אותי Tik tok - @writes.books8

4.5.23 הארפר הם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. אף אחד מהם לא פרש עליי חסות ודאג שלא אצא מתוך קווי המסלול בחיים שאליהם קיוויתי לגדול ולהתפתח. הייתי צריכה אהבה כדי להמשיך במסע העצמי שלי ולחדד את גאוות המוטיבציה. שלטתי באומנות ההישרדות שלי במשך הילדות ובמשך החיים בתור נערה מתבגרת. עכשיו אני רוצה לחיות. ללא דאגות. למדתי שאם אני מתעייפת, אני לומדת לנוח. לא להפסיק. לינו כשראיתי אותה לראשונה, כל מה שרציתי הוא שהיא תתרחק מהילדה שלי ולא תתקרב אליה אי פעם. היא גררה אותה לסופות שמהם שמרתי עליה מכל משמר. זיהיתי טיפוסים כמוה מקילומטרים. המוח שלה הוא יהלום. קר, קשה, ערמומי ומבריק. מהסוג של ״אל תגרום לי להוציא את הטפרים שלי״ כי היא קרבית. היא מהסוג שמהם דאגתי במשך 17 שנה שקנדרי תתרחק. היא חיה בעולם של נרקיסיזם וניתוק מציאות. היא נראית אחת שסיפור החיים שלה כתוב על המצח שלה, אבל הוא חסום מכדי להיות נגיש לקריאה. לא חיבבתי אותה. וזה לא ישתנה בקרוב. 15+ תוכן מיני ומפורט, פגיעה עצמית, אלכוהול וסמים, פגיעה מינית, אלימות, שפה בוטה, דם, בעיות במשפחה, טראומות ילדות.

יקיר הוא התלמיד הכי בעייתי בתולדות כפר הנוער ״אורנים״,הוא נשאר כיתה בזמן שחבריו לשכבה ברובם מצליחים להשתקם מהריסות חייהם ולהתגייס לצבא. תמר היא נערה קשוחה שמסתירה בליבה את הסוד האפל שלה,תמר מגיעה ל״אורנים״ על תקן בת שירות בשנתה הראשונה לשירות. מהר מאוד היא מבינה לאן הגיעה,ושיקיר לא הולך לעשות לה חיים קלים... ״אני מזהירה אותך מראש, שכבת י׳ב השנה מאוד...״היא מחפשת את המילים, ״מאוד מאתגרת,ובמיוחד תלמיד אחד״. לפתע נער גבוה ורחב בגופו נעמד כחוצץ בין שנינו,הוא מביט ישירות בעיניים והמבט שלו הוא בגווני אפור ירוק. ״אני אקצר לך את זה ריקי״הוא מסובב את ראשו אל המנהלת שעומדת מאחוריו, ״אני יקיר,ואני התלמיד האחד הזה.״הוא טוחב סיגריה לפיו,מעביר בי מבט ואז במנהלת ועוזב את המקום.

מקום 1 ברומנטיקה 17/6/17 - 5/7/17 , 7/7/17 - 20/7/17 היא - ילדה טובה שכל מה שהיא רצתה היה לשמח את ההורים שלה הוא - פושע מסוכן וחסר רחמים מה יקרה כשהשניים יפגשו? הם התאהבו? הם יקבלו סוף שמח משלהם? הזהרות: *תוכן מיני* *תכנים גרפים* *אלימות* *שפה קשה* *אונס* *הסיפור הוא מעשיה, הוא אינו מבוסס על דברים אמיתיים והאחריות על הקורא בלבד!*

#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את ידיי מעל ראשי , לא יכולתי לזוז. הדפיקות לב שלי התגברו והנשימות שלי התקצרו. הוא נצמד אלי והתקרב אל אוזני ״את שלי״ הוא לחש בשעשוע וצמרמורת עברה בגופי, הזעתי והלחץ והכאבים רק התגברו. הוא שיחרר אותי במכה והוא כיוון את האקדח לכיוונו ״אל תפגע בו! בבקשה״ צרחתי כל כך חזק ניסיתי לרוץ לכיוונו אבל האנשים שלו תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי את היכולת לזוז. הוא כיוון את האקדח אליו ונשמע קול ירייה.. סול בת 20 שהמשפחה היחידה שנישארה לה היא אחותה הקטנה בת ה-5 ששמה לונה . אבא שלהן היה אבא מכה, מתעלל ושותה. עד שיום אחד החליטו לברוח ממנו. אמא שלהן נפטרה כאשר סול הייתה בת 15 וכרגע הן גרות בבית קטן וצפוף הניראה כמחסן. בגלל מצבן הכלכלי הקשה סול עובדת בשתי עבודות כשלונה הקטנה בבית לבדה. הכל היה בחייה של סול שגרתי והרגלי עד שהוא הגיע, האיש שכולם מוצאים בו איימה. ״אתה חושב שנתגבר על זה?״ שאלתי אותו ברכות, הוא הביט לי בעיניים ועצב התנוסס על פניו ״אנחנו נתגבר.״

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

כשהייתי קטנה אמא תמיד הייתה אומרת לי "אני אוהבת אותך" . כשהייתי קטנה האמנתי לכל מילה שיוצאת לה מהפה. אבל עכשיו , 3 שנים לאחר הניסיון האחרון שלה להרוג אותי, אני כבר לא מאמינה לכל דבר שאומרים לי . "אהה" גנחתי מתחתיו. הוא היחיד שגרם לי להרגיש בטוחה מבעד לכל הרעש מסביב. "אמה" רון גנח את השם שלי והכניס את ראשו בשקע בצווארי. "לא נראה לי שאני אוכל להפסיק לגעת בך" "אל תפסיק" הסיפור מתחיל ומסתיים באילת הקטנה והחמימה , כאשר אמה וחברתה יוצאות לחופשה של 10 ימים ופוגשות את רון.