*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מושלם נכון? אז זהו שלא. קוראים לי אנה-אל אני בת 16 וגרה בבית יתומים. ההורים שלי נרצחו כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת מהם כלום. אבל הם הורישו לי את הדבר היקר ביותר בעולם, דבר שאנשים היו מוכנים להרוג למענו. הדבר הזה נתן לי חיים אבל גם הרס אותם. ומסתבר שאני לא היחידה. גם בי וגם בבן, המתבודד המרגיז והחתיך... כמובן (גילגול עיניים). יש את הדבר הזה. בסופו של יום גיליתי שהמציאות יותר מורכבת ומסובכת משחשבתי. אבל זו המציאות שאליה נולדתי... הגבלת גיל 13 אזהרת טריגר: קללות, התאבדות כל הזכויות שמורות לי, גפן ליבוביץ' ♡

"משהו באוויר גרם לי להירתע. לא הבנתי מה זו בדיוק התחושה הזאת, כאילו היא עצמה לא רוצה שיתקרבו אליה אנשים ומשדרת את זה לכל הסביבה כמו חיה בטבע שצועקת לעולם שהיא מסוכנת". פרדי היה עוד בחור כמו כל הבחורים שמתקשים למצוא את עצמם. חייו היו פחות או יותר הנורמליים ביותר אפשר לעלות על הדעת. הוא בחיים לא חשב על דברים מעבר ותמיד הלך על פי מה שכתוב בספר, עד שנכנסה לחיו בחורה מסתורית שהפכה את הכל וגרמה לו להאמין שיש עוד כל כך הרבה מעבר לבנליות.

"הוא היה הפנטזיה המסתורית שלי, מהדברים שבשביל שהם ישארו טובים הם צריכים להישאר לא ידועים, בשלב הזה אני מצטערת שאף פעם לא פתחתי בשיחה." חייה של אביגייל משתנים מהקצה לקצה אחרי שבן זוגה נפטר ממנת יתר וילד לספסל לימודיה התאבד בתלייה בפארק. בכל העצבות הזאת היא מצליחה לשים את ידייה על עמודי בלוג שנכתבו על ידי הנער שהתאבד והורדו מהרשת על ידיי המשטרה. לאט לאט היא מוצאת את עצמה נכנסת לסיפור שמלא בפינות מסוכנות וסודות שהייתה מעדיפה להישאר מחוצה להם.