יקיר הוא התלמיד הכי בעייתי בתולדות כפר הנוער ״אורנים״,הוא נשאר כיתה בזמן שחבריו לשכבה ברובם מצליחים להשתקם מהריסות חייהם ולהתגייס לצבא. תמר היא נערה קשוחה שמסתירה בליבה את הסוד האפל שלה,תמר מגיעה ל״אורנים״ על תקן בת שירות בשנתה הראשונה לשירות. מהר מאוד היא מבינה לאן הגיעה,ושיקיר לא הולך לעשות לה חיים קלים... ״אני מזהירה אותך מראש, שכבת י׳ב השנה מאוד...״היא מחפשת את המילים, ״מאוד מאתגרת,ובמיוחד תלמיד אחד״. לפתע נער גבוה ורחב בגופו נעמד כחוצץ בין שנינו,הוא מביט ישירות בעיניים והמבט שלו הוא בגווני אפור ירוק. ״אני אקצר לך את זה ריקי״הוא מסובב את ראשו אל המנהלת שעומדת מאחוריו, ״אני יקיר,ואני התלמיד האחד הזה.״הוא טוחב סיגריה לפיו,מעביר בי מבט ואז במנהלת ועוזב את המקום.

-גמור- סהר היא נערה בשנתה האחרונה ללימודים, בחורה דעתנית שאומרת את שעל ליבה תמיד. היא אוהבת ללמוד, היא אוהבת את החברות והמשפחה ויותר מהכל היא אוהבת את בר, החבר שלה. בר הוא ילד שטותניק, שונא ללמוד ואוהב את סהר, הם תמיד מאזנים אחד את השנייה וזה מה שהצליח להחזיק אותם שלוש שנים כמעט מושלמות ביחד. זה לא נראה כאילו הקשר שלהם יגמר אי פעם. בר עושה טעות שעולה בקשר הארוך שלו עם סהר ובייחוד באמון שלה, וכשירצה אותה בחזרה הוא יבין שהדרך חזרה ללב שלה הרבה יותר קשה ומסובכת משזכר.

פול פארקר, מתאגרף מחוזר ומצליח שמכיר את החיים על הצד הטוב ביותר שלהם נפגש במקריות מוחלטת עם ג׳ורדן, בחורה אנונימית שמטלטלת את חייו. מהר מאוד הוא מוכן לעשות מעבר למצופה כדי שתקח חלק במציאות שלו. אבל זה לא כלכך פשוט. דרכו מלאה בכשלונות, טעויות, תהיוית והקרבות שלא דמיין להגיע אליהם.

-גמור- כל הרעש מסביב , הכפיים הסוערות, הצרחות של הבנות, ושל הבנים, הפכו לשקט. שקט שקורע את האוזניים שלי, כולם מחכים. למה הוא לא יוצא? למה הוא לא יוצא מהמים? למה הוא לא יוצא מהפאקינג מים?! פי נפתח וניסה להחדיר אוויר אל ראותיי, ידיי החלו לרעוד וליבי פעם כמו שלא פעם מעולם- כאן הבנתי, שלעולם לא פחדתי כמו שפחדתי באותו הרגע. מבלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב בכלל, אני רצה אל תוך המים הקפואים של הים. הגלים דוחפים אותי אל החוף, מנסים להרחיק אותי ממנו. אך הם לא יודעים עד כמה הוא חשוב לי. שלא אתן להם לקחת אותו ממני. אני שוחה ושוחה, לא מוצאת אותו, משתגעת. ״רוי!!!״ אני צורחת את שמו ובולעת את מי הים. ״רוי!!!!!!!!! רוי וסול נלחמים כדי להיות יחד. אך מכשולים רבים לא מאפשרים להם לממש את אהבתם. האם יתגברו עליהם?

״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.

•סיפור המשך ל-״לאחות את השברים״•

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

לקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו האח הגדול שמעולם לא היה לי ומחרפן אותי כול פעם מחדש אבל מעולם לא רציתי את עזרתו, אני לעולם לא אבקש עזרה מאלפא. "לונה" קולו גרם לעורי לסמור בהתרגשות ושנאתי את ההשפעה שיש לו עליי. רציתי לברוח ממנו אבל לפניי שהספקתי הוא אחז בידי ומשך אותי לכיוונו, מכריח אותי להסתובב אליו, עיניו הזהובות שידרו כעס ואני לא פחדתי, אפילו לא קצת כי זאת לא הייתה הפעם הראשונה.... לונה היא טובת לב ומרדנית שלא תעמוד בצד אם תיראה מישהו בצרה. היא מתכחשת לטבע שלה, רוצה שיהיה שיוויון בין כולם ונלחמת כדי להראות שהיא חזקה למרות היותה אומגה. לוקה הוא אלפא ובנו של ראש הלהקה. כול זאבות הלהקה נופלות לרגליו והוא מחליף אותן כמו גרביים, נוהג בהן לא בכבוד מה שגורם ללונה להתחרפן ולנסות להילחם בו כול הזמן כדי להעמיד אותו במקומו. אלפא שלא אכפת לו מאף אחד ואומגה קטנה שרוצה לחנך אותו מחדש אבל האם היא תצליח במטרתה או שגם היא תיפול ברשת שלו?

-ספר שני בסדרת 'הסמלים'💕- הושלם⁦❤️⁩ ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~ ''את זוכרת ששאלתי אותך פעם מה החושך מסמל לך?" אני מזכיר לה. עיניה עוברות בבת אחת להביט בי במבט שאומר לי שהיא זוכרת הכל, מבט שאומר לי שהיא מבינה מה אני הולך להגיד, אך אני בכל מקרה ממשיך. ''אמרת לי שהשקיעה משקפת לך את הרגשות והמחשבות שלנו, ואז החושך שמגיע אחריה מסמל לך את הבחירה.'' הלב שלי נקרע לחתיכות כשאני מבחין בדמעות הזולגות על לחייה, בחיוך העצוב שמופיע על פניה היפות. ''אני זוכרת.'' ''אמרת שהבחירה היא האם לראות את החושך בתור הייאוש של הסוף, או להתאמץ להתמלא בתקווה, שבסופו של דבר יגיע האור.'' אני ממשיך להזכיר לה, ומקרב את ראשי אליה לאט לאט, מתעלם מהרטיבות שלפתע אני מרגיש על פניי ומהכאב שכמעט גורם לי להתפרק לרסיסים. ''ואז שאלת אותי במה אני בוחר. לא עניתי לך אז, אבל עכשיו אני עונה לך שאני בוחר בתקווה. אני בוחר להאמין שבסוף תגיע הזריחה. וכעת, אני שואל זאת אותך, סאמי. במה את בוחרת עכשיו?" ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~ -ספר שני בסדרה! אין לקרוא לפני שקוראים את הספר הראשון (ההשתקפות שבשקיעה) במלואו!!! -תקציר מלא בחלק הראשון של הספר🥰 -כל הזכויות שמורות! אין להעתיק/לצלם וכ'ו... -התחיל ב- 20/4/2020 -הסתיים ב- 15/8/2020 -קריאה מהנה!⁦❤️⁩ קאסיה💕 ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."