"עכשיו אתה תכריח אותי ללבוש ורוד ולקרוא לך דאדי כמו בספרים?" "לא איכס מאיפה הבאת את זה" ליפ היה בסך הכל נער שצריך תעודת בגרות, מי תיאר לעצמו שיום אחד יופיע בבית החולים בו הוא מתנדב האדם שישנה את חייו לנצח?

"מה לעשות כשאתה מרגיש פרפרים בבטן בגלל החבר של חברה טובה שלך?" סטיב נער בן 17 שבטוח כי העתיד שלו כבר חתום.. אישה, ילדים, עבודה טובה ועוד.. מגלה כי העתיד הוא לא משהו חתום, העתיד יכול להשתנות כל רגע. וכאן מתחיל ההווה שישנה את העתיד שלו. *גמור* *18+* *סיפור ראשון מקווה שתהנו🤗* *הומופובים? זה לא המקום בשבילכם* *זכויות שמורות לי #עבדכם הנאמן*

Jeon Jung Kook, a fresh graduate nurse student who have passion to work with people suffering from mental illness in busan mental institution center. Park Jimin, the guy was sent at the institution because of traumatic past which make his mind suffered from depression as well as having panic attack whenever he heard noises. He is really quiet, no one hear him talked; jungkook is determined to change that,he'll try to make jimin expressed his emotions. Is there a chance to love someone like jimin?

Where the bad boy and popular Jungkook get scolded by the school's sweetheart Jimin for being rude, and somehow their love story starts there. "You know hyung, you're the only one who can make me like this. You're the one who changed me and you're the first person who I ever really love in my life after my mom" WARNING!!! English is NOT my first language, so I apologize if there are lots of grammar mistakes. Also, to my old readers: this story has been re-edited, so there are a few changes to the original plot.

"I don't care how many times I have to tell you that you are more than enough, that you deserve someone to make you happy and to love you and that I'm so grateful that I'm the one. Or at least I hope I am. But you need to stop thinking the way you do. Just stop it. Drop it. End it. Delete it. Never say it. Never think it. It will only hurt you in the end." he removes his hand from my mouth, his facial expression smoothing after he got things off his chest Skylar thinks of himself as worthless, useless and not likeable and being deaf didn't exactly help with his judgment. But will he change his mind about himself when he meets Nathan? Warning: This story contains BoyxBoy Action and triggering (self-harming) parts. Don't like don't read. You have been'/ will be warned. Love you<3

"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את הסיפור המלא, אף אחד לא מכיר את הכאב שמאחורי מבטו הקפוא. עומר פדלון, מתאגרף צעיר ומבטיח... כולם פוחדים מכישוריו, מלהביט בו, מלדבר או לגעת בו. הוא מתאגרף שמנצח בכל תחרות, כמעט כל תחרות. אבל הוא טעה, הוא הסתכל לכיוון הלא נכון ונפל ברשת קרועה. רשת קרועה שאינה מוכנה בשבילו. אזהרות❗ boy×boy אלימות. לא להומופובים. *סיפור ישן, יעבור עריכה בקרוב.*

הכדור פגע, השקט ששרר לאחר מכן קרע את אוזניי ממקומן. מצאתי את עצמי שוכב על השלג הקריר, כשדמעות חמות מתחילות למלא את עיניי. הוא הסתכל עלי, זוג עיניים כחולות, כהות וגועשות. ידיו אחזו בכתפיי בחוזקה כשמשקלו מונע ממני לקום ולברוח. הרגשתי דמעה מרדנית שמנסה לברוח מעיניי. אגרופו הימני מכוון לפניי. גופו נשען על גופי, עיניו הכחולות חודרות לתוך עיניי הזהובות. הדמעה זלגה. בית ספר הוא מקום נחמד, אתה יכול להיות מה שתרצה. אני בוחר בשקיפות, הייתי רוצה להיות אחד מהילדים שלא רואים, האחד שאף אחד לא מדבר איתו משום שאף אחד לא יודע שהוא קיים. לצערי זה לא ככה, אני מוקד לתשומת לב. אני יודע שאני חריג או כפי שאחי קוראת לזה, מיוחד. לא בחרתי בזה, אז למה זה בחר בי? אזהרות! ×סיפור להטבי ×פגיעה עצמית ×מחשבות אובדניות.