☆הושלם☆ להתאהב בבן אנוש כשאתה ערפד זה מעולם לא רעיון טוב. להתאהב בבן אנוש כשאתה ערפד וערפד אחר, חזק יותר ממך רודף אחריך, זה רעיון מזעזע. זה בדיוק מה שליאם עשה. הוא התאהב באנושי, לא סתם אנושי, אלא פייטור, שגנב את ליבו וצייר את מחשבותיו. אבל ליאם, בהיותו ערפד, לא יכול להישאר קבוע בחיים אנושיים, וחייב לנטוש את פייטור בלי להגיד מילה. פייטור אהב את ליאם מעבר למה שחשב שאפשרי, אבל כשהוא נטש אותו הוא התנפץ למיליון רסיסים בצבעים לא ברורים. נדרש זמן רב לאחות אותו מחדש, והוא לעולם לא חזר להיות אותו פייטור. הוא חשב שהוא חסין, הוא קיווה שהוא חסין, אבל כשליאם מגיע לאוניברסיטה שלו עם אותו חיוך, הוא מגלה שלא. אין דבר שפייטור רוצה יותר מאשר לאהוב אותו שוב, אבל הוא פוחד, ולא יכול לסלוח. הוא עזב אותו כבר, מי יבטיח לו שזה לא ייקרה עוד הפעם? אבל ליאם מתעקש, שוב ושוב ושוב, ופשוט מסרב לעזוב אותו. הוא חוזר, כל פעם, למרות שפייטור מגרש אותו. ועד כמה שהוא מנסה הוא לא מצליח להכחיש את הניצוץ הזה, שעדיין בוער בינהם.

☆הושלם☆ ארבין הייתה ארבין. מדהימה, מושכת וחצי אינסקבוס, היא אכלה חלומות במקום להינזן כמו בני אנוש רגילים. חלומות, כן, הכל התחיל בחלומות. בחלומות של בחור ספציפי שעבר לבית הספר שלה. כשהיא הגיעה אליו, הוא התעורר, והביט עליה בעיניים כחולות כחולות. והייתה התערבות, והיו מחשבות. ובסופו של יום ארבין לוקחת מה היא רוצה. והיא רוצה את הנער כחול העיניים, את לוק. וגם הוא רוצה אותה. והכל בסדר, באמת. אבל לא נראה שאמא שלה חושבת ככה. כי היא מופיעה, והורסת להם הכל, פשוט הכל. וארבין הייתה צריכה לדעת את זה. היא הייתה צריכה לצפות את זה. כי נשפים תמיד היו בעייתים. תמיד. אבל לא, היא חשבה, היא קיוותה, שהפעם הכל יהיה בסדר. תודה ל uf24810 על הכריכה המהממת. לכו אליה, היא מעצבת מדהימה.