ספר ראשון בסדרת להט"ב - "האופנוענים מהגיהנום" בדרך לאוניברסיטת ורמונט, תומס - סטודנט להנדסה חקלאית - נכנס בתמימותו למועדון באמצע שום מקום. מטרתו היחידה היא להטעין את מכשירו, טעות שמפגישה אותו עם סמיילס. סמיילס הוא אוכף החוק של אירגון פשע בשם מועדון האופנועים של "ציידי-הגיהנום". וכידוע לכל תושבי האזור, אחד מעשרת החוקים של הקודקס; "מי שנכנס למועדון - לא יוצא ממנו". וברגע שאחד מציידי-הגיהנום תופס אותך, אין לך דרך אחרת אלא לענות על כל מצוותיו. כיוון שסמיילס - באשר הכוונות שלו היו טהורות או לא - לא התכוון לעזוב את תומס לנפשו. להפך, הוא התכוון לרדוף אחריו עד הסוף המר. השאלה העיקרית היא: הסוף של מי? ***אלימות ***תכניים מיניים ***קללות נובלה בעלת 53,100 מילים. כל הזכויות שמורות ליוצרת© שושנה יוסופוב.

פרסי היה מאוהב וארס היה האל האחרון שהוא רצה שידע מכך. כשמושא אהבתו של פרסי מתעלם מרגשותיו זה כול מה שפרסי מסוגל לחשוב עליו. לפרסי אין זמן ללעג ולבוז שאל המלחמה מקנה לו בכל פעם שהם נפגשים, ולכן כשארס מסבך את פרסי בשערורייה אולימפית ושניהם יוצאים יחד למסע חיפושים פרסי כועס כול כך שהוא מפחד לה השתגע. במסע סוער הרחק מהאחד אותו פרסי אוהב לצד האל השנוא עליו מכל, פרסי יגלה שליבו הפכפך. *אזהרות טריגרים* 18+

•הושלם• מלודי הייתה הפרח הצבעוני היחיד בעולם השחור לבן מסביבי, האור שקיבל אותי בבוקר ושנפרד ממני בלילה, הדבר שהופיע מול עיני כל פעם שעצמתי אותן. מלודי, מלודי שלי, שמעולם לא הייתה מודעת לקיומי אבל עדין אהבתי אותה הכי הרבה בעולם, כל כך שזה כאב לא להיות לידה. ידעתי היטב שאם אגע בה אני עשוי לקחת את כל האור שבה, האור שהיא מקרינה החוצה. ידעתי שהצללים והשדים שבתוכי עשויים ליזון ממני עד כיליון. מלודי שלי הייתה הטוהר, היופי, הצודק והנכון. אני הרקוב, המעוות. אבל רציתי שהיא תאהב אותי כל כך. השדים שבתוכי צרחו והתחננו למלודי, ואני נכנעתי, בדיוק כמו בחטא גן עדן, והנחתי בידיהם את מלודי שלי, לרחמיהם. קטפתי את הפרח. מכיל: -תכנים מיניים -אלימות (מכל סוג אפשרי פחות או יותר: מנטלית, פיזית, מינית)