•הושלם• (GirlXGirl) "מ-מראה מראה, ש-על הקיר," וזה היה קשה לנשום את המילים ביציבות, בידיעה שליבה נקרע לגזרים ונשבר לחתיכות קטנטנות שצנחו על הרצפה. כף ידה הרועדת נצמדה אל הזכוכית הקרה, היא משכה באפה בכוח לפני שהמשיכה לדבר; "החזירי אלי... את ה-יפה בכ-כל העיר." . ואחרי כל מה שהיא עברה, טיאר - הידועה גם כמלכה (או לחלופין, האלמנה) של הממלכה - האמינה שמצאה שלווה. הבעל שתיעבה מת, היא הייתה בעמדת כוח מבוססת, והכי חשוב; בידיה הייתה שלגיה. הנערה היפהפייה בעלת העור החלבי כשלג, השיער השחור כפחם והשפתיים האדומות כדם. הנערה, שאמנם הייתה בתה החורגת אבל הייתה כל כך יוצאת מן הדופן שהיה קשה שלא להישבות בקסמיה. וטיאר אהבה אותה מכל ליבה. אך יום אחד, זו נעלמת. . "למה אני של שלגיה, אבל שלגיה לא שלי?" "קסם שחור," עונה המראה. . אזהרות: #טריגר אונס #תוכן בוגר ייתכן בהמשך

•הושלם• אחרי מלחמת העולם השלישית, היעלמותן של המצאות רבות וקריסה של הפרויקט ליצירת חיי נצח, תעופה הייתה הלהיט של המאה השלושים. כלומר, תעופה אישית, פיזית. אנשים הרגישו משום מה שזה מקום נאות להתנחם בכך שהם לא יוכלו באמת לחיות לנצח. אוואם אודיום לא הייתה מעריצה של... כל דבר שקשור לתעופה. היא ממש לא חיבבה איורים של מטוסים, כלים, מפעלים, אבל כנפיים? אלו היו קצת קונפליקט. ניתן לשאול למה, הרי אנשים כה רבים משלמים סכומים נכבדים כדי לזכות בזוגות כנפיים, אבל בתור בתו של יוצר הכנפיים המהולל מרקו פאטר קואוד-פלומה היא חשבה שהייתה לה הזכות לומר: נמאס לה מכנפיים. היא ראתה אותן בכל מקום, כל הזמן. בכל מיני צורות, עיצובים ואיכויות. יקרות וזולות, ישנות וחדשות. לא שנאה אותן, לא תיעבה, אם יבקשו ממנה לחגור אותן תעשה זאת ללא היסוס, אבל היא שמעה עליהן וחיה אותן קצת יותר מידי. עם זאת, כשאביה מתחיל לקבל איומים על מפעל חייו, בתור בתו היחידה היא מחליטה לצאת למלחמה נגד הגורמים האחראיים. גם אם זה אומר שהכל היה למען הדבר ששמעה ממנו בלי הפסקה: כנפיים. כנפיים ארורות.

התחרות השנתית כותב/ת החודש חוזרת בפעם השניה! אם חסרה לכם השראה או תרגול, אם אתם מעוניינים בבמה וקוראים לכתיבה שלכם, או אם אתם סתם מחפשים כותבים מוכשרים - זה המקום בשבילכם! בכל חודש תעלה לכאן משימת כתיבה חדשה, כשבסופה יתפרסם הקטע הטוב ביותר בעיניי - ביחד עם שם המשתמש של הכותב/ת. המשימות יתנו לכם מיקוד וחופש יצירתי כאחד ואתם תחשפו לסגנונות כתיבה שונים ורעיונות חדשים. בכל חודש יעלה נושא ולמשתתפים בתחרות יהיה זמן מוגבל לכתוב קטע ולשלוח אותו. התחרות תתפרש על פני שנה ומטרתה לעזור ולפרסם כותבים טובים שעוד לא זכו בהכרה. אם אתם מעוניינים בפרסום, תרגול ושיפור, רוצים למצוא כותבים טובים וחומר קריאה חדש, או סתם רוצים לתמוך במשתתפים - הוסיפו את הספר לספריה שלכם ועקבו אחר המשימות החודשיות! בהצלחה לכל המשתתפים!

ניקו: "אני הומו, או-קיי?" אמרתי בזעם. רגע מה?!?! סיפור היציאה מהארון של ניקו בפני השבעה (פחות ליאו ועוד ריינה). כל פרק מתואר בו (בערך) אותו דבר אבל מנקודת מבט של מישהו אחר. אין שום קשר לסדר של הפרקים ואתם יכולים לקרוא אותם באיזה סדר שאתם רוצים.

☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.

הוא התקרב אלי, וכאשר מצחו צמוד לשלי הוא התבונן אל תוך עייני במבט חודר ולחש לי, "אני לא מאמין לוריאן, אני לא מאמין שנפלתי אלייך...", ~ מכיל תכניים מינים מפורטים ~ מכיל קללות, שימוש באלכוהול, סיגריות וסמים.

-גמור- טל שטרן היא השקטה של השכבה, עם חברה אחת קרובה וספרים שממלאים את הזמן הפנוי שלה היא מנהלת חיים שקטים ורגועים. אהבה זה לא בדיוק הקטע שלה, להבדיל מאחותה התאומה נופר שמטפחת זוגיות רבת שנים עם בן הזוג שלה ערן. היא לא שמה לב שהאהבה שבכלל לא ציפתה לה נמצאת מעבר לפינה.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

״עזוב אותי כבר״ אני מייללת בזמן שהוא מדביק אותי לקיר, ״דרלינג..״ הוא לוחש לאוזני,אני מרגישה את הנשימות שלו על העור שלי ״אני רק התחלתי איתך..וכנראה שאני לא עומד לסיים״... אלינה קורפר,מתבגרת בת 19 שגרה בודורקן. במקום לגלות את עצמה היא מתוסבכת עם היצור הזה,מר ג׳יימס. •כולל תוכן מיני• - •כל הזכויות שמורות לי-אין להעתיק• - •enjoy•