He never knew life could be this way, but truly if he did, he wouldn't have cared. He cared about nothing, not even himself until her. Before her, he was empty/ Before her he knew nothing of joy or completion, and this is his journey to his life After her.

אנה נערה בת 16 ווחצי בכיתה י'א מבוסטון, רצתה לחיות את חייה כמו כל נערה מתבגרת אחרת, אבל כמו שאומרים "רצון זה דבר טוב", היא מגיעה לבית ספר חדש ביחד עם אחייה התאום מייקל וחברו הטוב ג'ייק אבל הכל מתחיל להשתבש כשהיא מתחילה להכיר את רוי סטף. רוי סטף בן 16.5 בכיתה י'א מבוסטון, אין אחד שלא הכיר אותו בתיכון, הוא זיין כמעט כל בת שנקלטה בעינייו, הוא נחשב לבאד בוי אבל חוץ מחברו הטוב סשה (אלכס) אף אחד לא מכיר אותו ואת סיפור חייו הקשה. ואז כשהכיר את אנה הבין מזה אהבה אמיתית. האחריות על הקורא בלבד, מכיל אלימות וקטעים מיניים.

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

לפני שהכל התחיל, הגיעה בחורה אחרת לפורקס - עם סיפור שונה. רייצ'ל היל מגיעה אל העיירה פורקס, ויחד עם הציניות והסקרנות שלה היא מנסה לשרוד את המסתורין של העיירה ושל האנשים בה, ומחוץ. אבל משהו צופה בה, מחכה לה כדי שתיכנס אל תוך המלכודת שלו ותישאר שם לנצח, אנושית או לא. *בערך פאנפיק לסדרת הספרים דמדומים, מתקיים באותו יקום * לא חייב לקרוא את הספרים בשביל להבין את הסיפור הזה. אזהרה: בספר יהיו חלקים שלא הולמים לילדים מתחת לגיל 12. אין דברים מיניים מפורשים, אבל המצפון אומר לי להזהיר כדי שתמימות לא תמות פה על אחריותי. ∆ 7.4.18 ∆

ליבי פעם בחוזקה מטורפת, והדמעות שבעיני לא הפסיקו לזלוג. הוא הושיט את ידו לאחוז בידי ולתפוס בי שלא אברח. "אל תגע בי" ניסתי לצעוק, אך קולי נשמע כלחישה. "שלא תעז לגעת בי" המשכתי בבכי. "אור אני.." הוא עצר והשתתק. "אני שיכור אני לא התכוונתי אני נשבע" הוא המשיך בקול מודאג וניסה למשוך אותי אליו קרוב. דחפתי אותו כשידי על חזהו והעפתי אותו ממני במבט נגעל, מצטמררת רק מהמגע שלו. "אל תתקרב אלי יותר בחיים שלך, ואל תפנה אלי. אני לא חלק מהחיים שלך יותר." אמרתי תוך כדי שדמעותי ממשיכות לזלוג במורד הלחי, נהיה לי קר והרגשתי שאני לא יכולה לשאת את רגלי יותר. "אור אל תגידי את זה, בבקשה את לא באמת מתכוונת לזה." הוא אמר ותפס בי כשהסתובבתי. "תשחרר אותה" שמעתי מאחורי "עכשיו" ליאם אמר בנהמה. הסתובבתי אליו, וראיתי איך פניו מתקשחות עוד יותר ממה שהן היו למראה פניי האדומות והרטובות. "מה עשית לה?" הוא צעק והתקדם לעברו, רותח.