דניאל, משוחרר מצהל כבר 3 חודשים גר בתל אביב עם החברה החיילת שלו רוני. ובוקר אחד כל החיים עצמם הופכים לריב פיצוצים עד שרוני עולה לאוטובוס שייקח אותה לבסיס שבו היא משרתת ומקווים שהכל יסתדר בסופש הבא שלהם יחד, רק מה שהם לא יודעים עד כמה הבוקר הזה ונסיעה של רוני באוטובוס הולכת לשנות להם את החיים. או לגמור אותם זה גם אופציה. "ואז לראות את פנייך היפיפיות שוב בחדר אוכל זה הדבר הכי טוב שקרה לי. אחרי שבוע כבר חזרנו זה לזו, שמרנו אחד על השני, אהבנו הכי הרבה, ללא תנאים. אני אוהב אותך, אני לא מכיר את עצמי בלעדייך. כל העולם לא אותו דבר בלעדייך" מקווה שתאהבו את הסיפור!! אוהבתת💞💞

"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ----------------------- אדם, בחור בן 22, עוזב משרה מובטחת כמנהל בלשכה לטובת משכורת כפולה כמאבטח סמוי של ביתו של עופר, ראש המשטר. אדם ואוריה חוברים זה לזו ומתיידדים. מה שאוריה לא יודעת הוא שאדם מכיר אותה כמו ספר פתוח. אדם למד את החיים שלה במשך חודש שלם רק בכדי שיוכל להגן עליה מהרע מכל, בכל מצב ובזמן אמת, מאלו המחפשים להתנקם באביה. היחסים בין אדם לאוריה מתהדקים מדי, באופן בלתי צפוי. אוריה רוצה בקרבתו של אדם עוד ועוד, אשר מתכחש בעצמו למצב ונקרע בין התפקיד המכובד לבין הרצון להיות עם אוריה יותר מהכל.

יובל וליטל אמנם נפרדו, אך מי הבטיח שלתמיד? עונה שנייה לסיפור was it a mistake?

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."

״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף יותר עור, הוא ליטף את יריכיי, מתקדם לאט לאט לכיוון המטרה שלו. גנחתי בהשתוקקות והבחור חסר השם ישר אחרי. לא אכפת לי מי זה. העיקר שאהנה. כמו תמיד.״ אלה הם חייה של ליילה. מועדונים, ריקודים, חתיכים, שתייה, מוזיקה. או לפחות היו. הדרך בה חיה את חייה התנקמה בה, בדרך הנוראית ביותר שיש. היא שבורה, היא בטוחה שזו אשמתה, היא בטוחה שכל מה שקרה לה היה באשמתה. הוא לקח את זה ממנה. לקח את הכל. ג׳ייקוב מנסה להחזיר לה את זה, להחזיר לה את חייה, להחזיר לה את השמחה והחיוך לפנים. זאת מלחמה קשה מדי. הוא לא מוותר, וחשוב מזה, הוא לא נותן לה לוותר, אבל לא מהסיבות הנכונות.

(המשך ל-max&me) דניאל קלייר פיזר נשארה לבד עם שני ילדיה ותינוק בדרך. האבא הוא לא אחר מליאם ג'יימס פיין מוואן דיירקשן. דניאל וליאם המשיכו הלאה, לפני שנים. דניאל התחילה לרקוד שוב. היא הרעיפה על הילדים שלה אהבה ללא תנאים. הכל היה מושלם עד שליאם חזר לחיה של דניאל. האם דניאל תסלח לו על כל טעויותיו?

"את בסדר?" אני לא יכולה להשיב עדיין, ורק מנידה בראש שלי פעם אחת. למה אני מספרת לו? למה אני לא צוחקת ועוקצת אותו? הוא ישתמש בזה אחר כך, בשביל לפגוע בי. אסור לספר לאנשים על עצמך. זה נשק. מידע הוא נשק. "את רוצה ללכת הבייתה?" הוא שואל. למשמע השם בית אני בוכה יותר חזק, ביפחות שמטלטלות את הגוף שלי. הוא לא נרתע, רק מהדק את הידיים שלו סביבי. "את יכולה להישאר כאן, כמה שרק תרצי. את תיהי בסדר." הוא לוחש לתוך האוזן שלי. אני אהיה בסדר. מחר, כשאהיה שוב עצמי, אני אתחרט על הרגע הזה. אתחרט על הדמעות האלה. אתחרט על השיחה הזאת. אתחרט שבאתי אליו הבייתה ופגשתי אותו בכלל. אבל רק לעכשיו, רק לשנייה, אני מניחה לעצמי להאמין במילים שלו. לשנייה אחת אני מאמינה שאהיה בסדר. ואני מרגישה את עצמי נסחפת משם, בתוך החיבוק החמים שלו.

[Sequel to Max & Me] Danielle Claire Peazer was left alone with her two toddlers and baby on the way. The father being none other than One Direction's Liam James Payne. Danielle and Liam moved on from eachother, years ago. Danielle started dancing again. She showered her children with unconditional love.Everything was perfect. Until Liam appeared back in Danielle's life. Will Danielle forgive Liam for all his countless mistakes.

אף אחד לא יודע את שמו האמיתי. אף אחד לא יודע מאיפה הוא בא. כל מה שאתם צריכים לדעת זה לא להתקל בו ולעקוב אחרי החוקים הבסיסיים של המדינה ששייכת לו והוא סוגד לה, והם... 1.אל תשקרו לו. הוא לא נותן הזדמנות שנייה. 2.אל תגנבו ממנו. הוא לעולם לא סולח. 3.לעולם אל תנהגו בחוסר כבוד כלפיו. הוא יוודא שתרטיבו במכנסיים שלכם לפני שתגידו את שמו אפילו. 4.אל תדברו אלא אם כן הוא ביקש מכם, הוא דומיננטי. 5.זה החשוב והמכריע ביותר. האחד, שאם תפרו אותו, התוצאה תיהיה כדור בין העיניים שלכם. בחיים. לעולם. אל תסתכלו על הבחורה ששייכת לו. אל תדברו לבחורה ששייכת לו. אל תיגעו בבחורה ששייכת לו. אל תפלרטטו עם הבחורה ששייכת לו. היא שייכת •רק• לו. אם תעשו את זה, אתם מתים. בלי שאלות או הסברים. מתים. השם שלה הוא סקארלט . והדבר היחיד שהוא רוצה שתדעו עלייה זה , ואני מצטטת- ״היא שלי.״ בהצלחה בלחיות בעולמו של רייג׳. •All the credits belong to @TwinkleParihar•

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋