האמת היא שמקבץ הקטעים הזה התחיל כואנשוטים, ולכן הפרקים הראשונים הם בעיקר ואנשוטים. למרות שהתחלתי להתפתח לכיוונים שונים, בטח אכתוב ואנשוטים. אגב, אל תיקחו את כל הואנשוטים של פרסי ג'קסון כמשהו רציני, אני כותבת בעיקרון על כל דבר. פשוט את הרוב אני לא מפרסמת. האזהרות אי שם למטה. מכיל: -פאנדומים. -הומור כושל שלי. -ניסיון לגרום לכם לבכות- בטוח לא יצליח. תהנו! ×חוץ מכל הפאנפיקים והואנשוטים המבוססים על ספרים, סרטים וסדרות שיהיו, כל הזכויות שמורות לי.

"לעזאזל מה אני מבקש כולה הזדמנות אחת" "לא" "את מפחדת להתאהב, זה העניין? "לא, אני מפחדת להיפגע!" קייט היא בחורה בת 17 וחצי ביישנית ושקטה שעוברת לעיר חדשה ושם היא פוגשת בליאם הבאד בוי של העיר, בחור כריזמטי וחצוף שכול הבנות חולמות לצאת איתו. ~מקווה שתאהבו~

*סיפור גמור* "אנחנו הבובות של החיים. אנחנו חיים אותם כל פעם מחדש מבלי לזכור אותם. זה מן רצף כזה, אתה נולד, חיי את החיים ואז אתה מת, שוכח הכל ומתחיל לחיות מחדש מבלי לזכור ממנו דבר. ככה זה היה כל הזמן, אבל משהו השתנה. הפרתי את הסדר. הוא לא נגע בי, ובגלל שהוא לא נגע בי אני זאת שמשלמת את המחיר. אני זוכרת הכל עכשיו. כל רגע ורגע ויודעת מה עומד לקרות בהמשך, ואין לך שמץ של מושג כמה ספויילרים יש לי לשחרר! חשבתי לנסות לתקן הכל, כי אם כבר לחיות אז לחיות בגדול! אבל אז משום מקום נפלתי. ונפלתי בגדול. כי התאהבתי עד כאב בבחור ההוא שבחיים לא חשבתי שיעניין אותי. הוא לא מקסים, לא נחמד ולא אחד כזה שיפתח את הדלת של האוטו ויכניס אותי אליו, הוא אפילו בקושי מחייך. רציתי לברוח מכל הטעויות שלי, אבל בסוף נכלאתי בגדולה מכולן." *** מקום ראשון ברומנטיקה בתאריך אין לדעת, תודה!!😍 זה הסיפור השני שכתבתי, יותר ממקווה שתאהבו! כל הזכויות שמורות לי ואין להעתיק. **@2nani2**

-גמור- בין מור ודניאל יש יריבות רבת שנים, הם לא מסתדרים כבר מהיום הראשון בחטיבה. מור היא נערה טיפוסית, עם שני הורים שלא בדיוק מתפקדים וחבורה אוהבת ותומכת שכבר מזמן הפכו למשפחה האמיתית שלה. והיא תגן עליהם מפני הכל, כולל מפני נערים טיפשים כמו דניאל מזרחי. דניאל הוא היפיוף של שכבת יב׳, עם מאה אחוז ביטחון עצמי ואפס אחוז נחמדות הוא מחזיק את כולם בכף ידו, ולעומת מור הוא האחד עם חברים מזויפים ומשפחה אוהבת ותומכת. דניאל לא אוהב את מור, בכלל. וגם מור לא בדיוק מחבבת את דניאל. אבל לכו תדעו, דברים משתנים. קרדיט לעיצוב הכריכה lili20083❤️

החיים הם דבר קשה לשם עצמו, אבל עבור רוקסי הם קשים במיוחד. אחרי שנים קשות בבית יתומים, רוקסי ברחה אל הרחוב בחברת הכלבה האהובה שלה לולה, ושניהן חיו חיים קשים ומלאי עליות ומורדות ברחובות העיר ניו-יורק הידועה לשמצה. אבל מה קורה שיום אחד, שרוקסי קיבלה את ההחלטה הנועזת לשדוד את תיק היד של אשת העסקים המפורסמת קימברלי לינץ', וחיה השתנו מקצה לקצה בדרך שהיא לא ציפתה לה? היא פוגשת בג'ייסון לינץ'- נער עשיר ומפונק שכל מה שהוא רוצה זה לסלק את רוקסי מחיו ולגרום לה לחזור לרחובות, דבר כמעט בלתי אפשרי בעובדה שאימו לא מאפשרת לזה לקרות. הסיפור עוקב אחרי חייה המרתקים והקשים של רוקסי אחרי משמעות ואהבה, המלאים ברגעים שמחים, כואבים, עצובים, ומצחיקים, עם דמויות שונות שעיצבו אותה עד לרגע המכריע בגורלה השזור עם ג'ייסון- הגורל שלא ציפתה שאי פעם יהיה מה שיציל אותה מחיי הרחוב, אבל גם יהרוס את כל מה שהצליחה לבנות אי פעם. *מכיל: - קללות - אלימות - אזכור שימוש בסמים - תיאור יחסי מין (לא גרפי) - שתיית אלכוהול *קישור לפלייליסט של הסיפור בקישור חיצוני בהקדמה (אפשרי לראות רק במחשב)

היא נמלטה מהמקום הכי טרגי בעולם, בית כלא דיסטורבד, בית כלא למופרעים. הבית כלא הכי שמור, והכי מפחיד שאתם תכירו. המקום האחרון שתרצו להיות בו. שמה מייז קרסון, ידועה בתור החברה של המופרע הכי גדול בבית כלא. נתנאל פור, היא והוא יודעים שהיא לא אמורה להיות שם והכל באשמתו בלבד שהיא נמצאת במקום הארור הזה. ועם כל השפיות שעוד נותרה בה. היא מקימה תוכנית ובורחת משם. תוכנית שתשנה את חייה.

זה אסור. זה אסור, זה מקולקל, זה מסוכן. זאת אהבה? אני אלינור יעקוב, את בת 17 מהצפון. טוב, בערך. כרגע אני שוהה באיזו פנימייה מזורגגת בכיוון הדרום. זאת פנימייה צבאית, והדבר הראשון שעולה לראשכם כשאתם שומעים זאת, זה כמה ילדה רעה, טרורסטית, בעייתית ונוראית להורי אני. אך לא, אני ילדה צייתנית, שקטה, בסך הכל ילדה טובה. כן, אני מודה- אני ילדה עקשנית, וכשמשהו לא מסתדר לי אני הבן אדם הכי עקשן שתפגשו, מעבר לזה שאני רודפת צדק והגינות, וכשמשהו לא מתפקד כמו שצריך אני יכולה להיות בן אדם קשה וחצוף. הגעתי לפנימייה כי הורי טסו לחו"ל, לתקופה בלתי מוגבלת, תשאלו אותי למה דווקא לפנימייה הזו? אני אענה לכם שגם אני לא יודעת. אני שונאת את הפנימייה, ועוד יותר שונאת את המפקד שלי, סער, לפעמים אבל. בפעמים שלא? את זה כבר תשמעו בסיפור.

"אני אהרוס אותה מתישהו, שוב. אני יודע את זה. אני מריח את זה, את ריח המריחואנה שלי מחליף את הריח הנעים של בגדייה. אני רואה את זה, את עיניה המתמלאות בעצב, נעשות אדומות מהדמעות שהיא מסרבת לשחרר. אני שומע את זה, את קולה הנשבר כשאני מכאיב לה, פיזית ונפשית. אני לא ורד כמו שהיא טוענת, אני רובה. רובה שנוצר במיוחד כדי לחסל את נשמתה הטהורה, רובה שהטריגר שלו לחוץ תמיד, יורה כדורים אל כל עבר." היא לא התכוונה ליפול לרגליו, אל הילד הרע. הוא פשוט ראה אותה, ולא יכל להפסיק לרדוף אותה. משהו בעיניים שלה, בדרך שהסמיקה מכל מילה גסה ששמעה. הוא ראה בה אתגר, עוד בשר לצריבה. הוא היה חייב לשים לב אל הדגלים האדומים כשהחלו להופיע. הוא היה צריך להבין שדברים עומדים להסתבך מהרגע שעינייה החלו להחליף את הסמים המתוקים. האם זה עדיין משחק, אתגר? או מה הרגשות נכנסו לתמונה? @כל הזכויות שמורות מכיל שפה גסה, אלימות ותכנים מיניים. הקריאה על אחריותכם.