לוסיאנה מורגנסטרן היא ממין נדיר במיוחד, עם אביה מלאך אפל ואימה מלאכית אור, היא בת תערובת. המועצה הגבוה היא קבוצה של מלאכים עוצמתיים המשמשים כמשגיחים בעולם. מבחינתם לוסיאנה היא איום בגלל שיכולותיה הופכים אותה ליותר עוצמתית אפילו מהמועצה, אז הם לוקחים את הדבר היחיד שנותן לה להשתמש במתנה שלה, ושמים אותה באקדמיה למלאכים. היא חיה באקדמיה במשך תשע שנים, ובתחילת השנה העשירית שלה, שנים עשר מלאכים חדשים מצטרפים. אחד מהם יהפוך את חיה מאומללות פשוטה, לעינוי טהור. דניאל בלאקת'ורן הוא אחד מהמלאכים האפלים חסרי הלב ביותר. הוא חסר רחמים וקר, אך יופיו עוצר נשימה באקדמיה. פניו וגופו הם פיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו, הוא אל הסקס של המלאכים. אבל אפילו למלאכים יש סודות מלוכלכים, וכשעיניהם של דניאל ולוסיאנה נפגשות, גיהנום עומד לצאת מכלל שליטה. מתורגם, כל הזכויות שמורות ל- ● @kutekittykat8265 ●

#הושלם# מארס היא בחורה רגילה למדי. היא לומדת בתיכון, עובדת בבית קפה בזמנה הפנוי, וחולמת להיות זמרת. יום אחד, התרחשויות משונות ובלתי צפויות משנות את חייה של מארס לחלוטין: היא מוצאת את האמת לגבי העבר שלה, וכנראה שגם לגבי העתיד שלה. לראשונה, היא שומעת על קיומה של ממלכה קסומה ביקום מקביל ששמו אנקלדוס, ממלכת דימוס. מתגלה לה שהוריה שלטו בממלכה, מה שהופך אותה ליורשת הכס. באותו היום, היא מאבדת את כל מה שאי פעם היה חשוב עבורה. מארס מבינה שיש באפשרותה לשלוט בכוחות מיוחדים ובלתי רגילים, אשר ניתנו לה מהיצורים השמימיים. ושישנם אנשים נוספים כמוה. יחד, בידיעה שאין דבר חשוב שיכול להחזיק אותם בעולם שלהם, הם יוצאים למסע אחרי חפצים יקרי ערך. החפצים שאמורים לעזור להם לכבוש את דימוס, השרויה תחת שלטונם של אויביהם. עתה, כשנודע לה לאן היא שייכת ומה היעוד האמיתי שלה, מארס מוכנה להתמודד עם גורלה.

הרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום שאיננה מצליחה לזהות ממשיכים להופיע, וכשתפגוש בחמשת האחיות והאחים סמית' הכל רק ילך ויסתבך. "היא נשמה עמוק בהבנה מוחלטת שכבר התחרפנה סופית, עצמה את עיניה ועשתה את מה שאמרו לה לעשות. זואי קפצה מהצוק. הרוח פגעה בפניה ומשכה את שיערה השחור לאחור, האוויר הקנה לה חופש מוחלט ולא מוכר, אך בבת אחת הפסיקה ליפול ורגליה עמדו יציבות על קרקע זרה. כשפקחה את עיניה היא הייתה במקום אחר, חיה ובריאה לגמרי." *הכריכה לא שייכת לי, זו תמונה שמצאתי באינטרנט.

כשאנשים מתארים את השניות שמפרידות בין החיים למוות בספרות או בסרטים הם אוהבים להשתמש בתיאורים דרמטיים כמו.. "אני רואה את האור..." "החשכה קוראת לי..." "קול קורא לי לעבור לצד השני..." ועוד משפטים שברגע שאתה קורא או שומע אותם אתה מגחך וממשיך מבלי להתייחס. אני הייתי מאלו שהיו בדרך כלל מדלגים על הדף או מעבירים ערוץ , גם בגלל שזה דבילי וגם בגלל שברגע שאני חושבת על זה אני מתחילה לנתח את זה ותאמינו לי שלנתח את המוות שלך זה לא הדבר הכי כיפי שאתה יכול לעשות בזמנך החופשי. אבל אז זה קרה לי , כן כן קראתם נכון , אני ממתי. למשך 53 שנה אם לדייק , אבל בשביל שתבינו את זה אני אצטרך לספר את הסיפור שלי מההתחלה.