הפנטזיה הרומנטית שלי

פרולוג: בלייר קתרין מונסון, או בקיצור בל, ככה לפחות החברים שלה קוראים לה. מזמינת הצרות הגדולה ביותר בהיסטוריה. בית ספר. איזה מקום ארור לחזור אליו. ועוד עם כאב ראש כזה, למה בדיוק היא באה לבית ספר? הו, כי זה תחילת הלימודים, נכון. כנראה שלצאת למסיבה יום לפני תחילת הלימודים לא היה רעיון כזה טוב. היא כבר מרגישה איך היא מצטערת על זה כשהאנגאובר דופק בראשה. היא רק מנסה לחיות כמו כל נערה בת 18 נורמלית, לא שבלייר היא הגדרה נורמלית לנורמלית. תחילת שנה תמיד הייתה תקופה קשה לבלייר, וכך גם סוף הסמסטר הראשון ותחילת השני, וכך גם סוף שנה. היא פשוט אף פעם לא באמת לומדת ולא כל כך אכפת לה. כמה שכל זה הולך להשתנות השנה. בלייר עומדת ללמוד שיעור מאוד חשוב לחיים. הארי הגיע לבית הספר. בוקר חדש עם ציפייה באוויר. בוקר של שנה חדשה. הארי הוא מורה, בן 25 שעומד לסיים את לימודי ההוראה שלו ונשלח ללמד במסגרת "צעירים מלמדים צעירים". הוא לא ידע למה לצפות, מיני שאלות עלו בראשו, מיני תהיות והשערות על מה שהולך להיות. שום דבר לא ידוע לו , חוץ מדבר אחד- הוא לא ייתן לשום תלמיד לעשות לו בעיות ולהיכנס לו לראש. הו כמה שהוא טעה.

חלומות הם אכן קשים להגשמה, אך מה קורה כשהמטרה הושגה והחלום הפך לסיוט?