בגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצאה את אהבת חייה. הפעם היא מצאה את האהבה הראשונה שלה. ביום בהיר אחד, על ספסל באמצע פארק הומה בלב ניו-יורק, היא מוצאת את האדם שישבה את ליבה. טד באטלר הוא בחור בן עשרים וחמש שנזרק על ידי בת זוגו. זו לא תפנית גדולה במיוחד בחיים שלו. בשלב הזה של חייו, כבר לא אכפת לו מכלום. פגישה מקרית עם בחורה שמושכת את תשומת לבו בפארק מובילה אותו למרדף אובססיבי על ליבה, ורק הוא מבין עד כמה רחוק הוא מסוגל ללכת.

היער עמוק, עמוק מדי, חלק יגידו. אבל רק הוא יוכל להגיד לה עד כמה. אֶמֵרִי ומשפחתה נוהגים לעבור הרבה. כשהיא מגיעה למקום חדש, היא תודה לאל אם יישארו שם יותר משנה; מה שבהחלט לא סביר שיקרה. בית הספר החדש שלה שונה לחלוטין מהקודם, אבל היא משתדלת להסתגל. לא שיש לה ברירה, כן? אך היא חשה צורך להתקרב. משהו קורא לה בשמה. אפילו אם זה רק בראש שלה, היא יודעת שהדרך נועדה בשביל שתעבור אותה. היא לא מפחדת מהיער, היא לא מפחדת מכלום. היא רוצה שהוא יפחד ממנה. היזהר, כי אמרי באה. לא עובר זמן רב עד שהיא מתאהבת ביער. לעזאזל, הצבעים החמים והבלתי-קשורים בתוך כל השלג הלבן במֶייְנְטְרִי. היא הייתה צריכה אותם כל כך. היא התגעגעה לצבעים יותר מלכל דבר אחר. ויותר מזה, היא מתאהבת ביצורים שבתוכו. יצורים יוצאי דופן ובו בזמן יוצאים מן הכלל. זאת הפעם היחידה שהיא מפחדת, אבל לא מהדבר ממנו אמורה לפחד. היא משתוקקת להרפתקאה, והיא תקבל אותה. היא תקבל אותה. לא משנה עד כמה עמוק היא תיאלץ להיכנס.