"הא, ואת מאמינה שמגיעה לי איזו... הזדמנות שנייה? או שאולי... תקווה? זה הדבר המגוחך ביותר ששמעתי אי פעם" קייט חסרת תקווה. את כל חייה בילתה בבית הסוהר, הרי בכל זאת - היא ביתה של המלכה הרעה, המרשעת הגדולה ביותר בכל הזמנים. אך חייה מתהפכים בן רגע, כשאויבתה הגדולה ביותר של אימה, שלגייה, מציעה לה הצעה חד פעמית. מקום #1 בקסם בתאריך 17.7.21

״...אז מהו עולם ללא שנאה, בעצם? אני כבר לא יודעת, רומיאו שלי. אני באמת כבר לא יודעת. כבר לילות שאני לא מצליחה לישון. לפעמים אני מתפללת שלא היינו נפגשים. אולי אז לא הייתי מבינה כמה שנאה יש בעולם הזה. כמה שנאה יש בי.״ אמקווה שאתן מכירות את הסרט ״רומיאו וג׳ולייט״, עם ליאונרדו דיקפריו וקלייר דיינס. אני אוהבת את הסרט הזה מאוד וחשבתי, למה לא לעשות ממנו סיפור מהנקודות מבט של ג׳ולייט (בנתיים)? אני מקווה שתאהבו ושתפיצו, תודה על הקריאה ❤️

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

פורקס, עיירה נידחת בחצי האי אולימפיק, תמיד היתה קרירה ומלאת עננים, בדיוק כמו אמה קלירווטר שעוברת לעיירה בגיל שש עשרה. אמה בדרך כלל אדישה לאנשים, פרט לאלו שהיא אוהבת; משפחתה. היא אוהבת שינויים אך לא ציפתה לשינוי שהגיע עם הגעתה לשמורה. נכתב בהשראת סדרת הספרים "דמדומים" של סטפני מאייר. בואו לקרוא על אמה, שכמו בלה נחשפת לעולם העל טבעי, אך הפעם מהצד השני- של אנשי הזאב. *אין צורך לקרוא את דמדומים לפני קריאת ספר זה אבל אני ממליצה. *ספר ראשון בסדרת ה"מוטבעת". *תודה ל-topy_writer על הכריכה המדהימה.

"מייגן חכי! זה לא מה שאת חושבת!" הוא צעק ואחז בזרועיי גורם לי לעצור. "אז מה זה היה?! סתם התערבות מטופשת זה מה שהייתי בשבילך?! אני סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי לאיש וכל הזמן הזה זו הייתה התערבות מטופשת?!!" הוצאתי את כל מה שעל ליבי. "לא! את היית יותר! את כל כך הרבה-" קטעתי אותו. "משהו מזה היה אמיתי?!" שאלתי כבר בפחות כעס והתאמצתי להסתיר את הדמעות, "הרגשות שלי כלפייך הם אמיתיים!" "ואני אמורה להאמין לזה?!" הוא שתק ואני ברחתי משם מניחה לדמעות לזלוג מעיניי, פעם ראשונה שאני נותנת לעצמי לבכות והכל בגלל התערבות מטופשת! תכירו את מייגן מילר נערה רגילה לגמרי עד ששון הייל קפטן נבחרת הפוטבול והנער הכי מקובל בבית ספר מחליט לדבר איתה. קרדיט על הכריכה ל-lili20083 המוכשרת!!! הסיפור יכלול כמה נקודות מבט. תודה גם ל-yamit460 שעוזרת לי לכתוב את הסיפור.

עונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "את זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו? ואני לא מדבר על היום שבו באתי לאסוף אותך מהמעצר אני מדבר על אותו יום שבו באתי לאסוף את אדם ונתקלתי בך במסיבה. ליה, באותו הלילה אני לא התכוונתי בכלל למחוק לך את הזיכרון. כל מה שקרה זה שאדם נעלם וזה מה שרציתי שתזכרי. אבל אז הלכת הביתה ואני עקבתי אחרייך ומסתבר שלא רק אני.." זה היה אמור להיות התחלה חדשה. מקום ללמידה, לחיים חדשים, אולי אפילו לאהבה. אבל עבור אמיליה, זו הפכה להיות מלחמה של כוחות אפלים, של נאמנויות שבורות ושל סודות שלא אמורים להיחשף. כשאביה חוזר לחייה ודורש ממנה להפוך לכלי בתכנית שלו, אמיליה מבינה שאין עוד דרך חזרה, כדי להציל את מי שהיא אוהבת היא תצטרך להקריב את עצמה, גם אם זה אומר לעמוד מול ג'ון האדם היחיד שמעולם לא ויתר עליה.

קייט מונקלר מתמודדת עם אסון שקרע את כול המשפחה האהובה שלה לגזרים. בכוחות עצמה היא מנסה לחבר את כל השברים שנשארו ולהמשיך בחיים. כשהכול כמעט חוזר למסלולו הגורל מכין לה הפתעה נוספת - הוא מפגיש אותה עם לייטון קרטר, נראה כי הוא השטן בכבודו ובעצמו, שמאיים לקרוע מחדש את מה שעבדה עליו כול כך קשה. בוגר, מכיל סצנות סקס, קללות. בהקפאה - 8.12.18

*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מושלם נכון? אז זהו שלא. קוראים לי אנה-אל אני בת 16 וגרה בבית יתומים. ההורים שלי נרצחו כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת מהם כלום. אבל הם הורישו לי את הדבר היקר ביותר בעולם, דבר שאנשים היו מוכנים להרוג למענו. הדבר הזה נתן לי חיים אבל גם הרס אותם. ומסתבר שאני לא היחידה. גם בי וגם בבן, המתבודד המרגיז והחתיך... כמובן (גילגול עיניים). יש את הדבר הזה. בסופו של יום גיליתי שהמציאות יותר מורכבת ומסובכת משחשבתי. אבל זו המציאות שאליה נולדתי... הגבלת גיל 13 אזהרת טריגר: קללות, התאבדות כל הזכויות שמורות לי, גפן ליבוביץ' ♡

היא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מהצבא לאחר מבצע בעיראק, בו חברו הטוב ביותר נשרף לנגד עיניו ואהובת ליבו מתה לו בין הידיים. הוא מתוסבך, מוקף זכרונות רעים ועדיין מתעורר מזיע בלילות. הוא אינו מפונק, הוא חי את הרגע, הוא אינטליגנט ואדם רגוע באופיו עד שמתעסקים עם אנשים שהוא אוהב, הוא אינו שומר בבטן את דעותיו, הוא רגיל לכך שמצייתים לו. היא- רוצה לטייל בחופשת הסמסטר שלה ולבקר את סבתה שלא ראתה מזה 3 שנים. הוא- רוצה לטייל כדי לראות דברים יפים לפני שחוזר לשרת בצבא, כדי לחוות, כדי להמשיך בחייו, הוא רוצה לנצל את חופשתו מהצבא כדי לצבור מראות יפים של מקומות אליהם הוא אפילו לא מתכנן להגיע... כי מי יודע אם יחזור מהסבב הבא בשלום? . הוא, רוצה ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמו. היא, לא יודעת כמה טוב זה מרגיש ללכת לאיבוד בכיוון הנכון. להם- חברים משותפים. וכך דרכיהם נפגשות. הם יוצאים למסע יחד. איך שני הטיפוסים האלה יסתדרו? הם- לא יודעים מה מצפה להם באמת. ** חשוב לציין שההשראה שלי בחלק מהסיפור נלקחה מסיפורים וסרטים של

אנשים פגומים עולים על הקו הלא נכון באוטובוס. יש לכם רעיון גרוע משלכם? תכתבו פרק, תשלחו לי אותו ל: trashynigg@gmail.com ואני אוכל לקחת עליו את הקרדיט D: