״אסור לי להתאהב בו אך אני לא מסוגלת לשלוט בזה. הקרבה שלי אליו גורמת לבטן שלי להתהפך וריח הבושם הגברי שלו מבלבל אותי לגמרי...״ טל עולה לתיכון ומתחילה חיים חדשים לגמריי לאחר מהפך גדול שעברה, היא נראית אחרת ומתנהגת אחרת - אך היא לא מוכנה לשינוי שמתחולל בחייה. היא נחשפת לאהבה ראשונה, לחברים חדשים, לקשיים חדשים ולחיים חדשים. *עלול להכיל תכנים מיניים*

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

בת אחת, חמישה אחים, וגבר אחד שהוא טעות אחת גדולה והיא יודעת את זה

☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.

תמיד יש משהו שמשנה את הכל, תמיד יש משהו ששובר את כל החוקים, משהו שעלול להפוך את כל החיים ולשנות אותם מקצה אחד לשני. הם תמיד היו החברים הכי טובים, מאותו היום בו הם דיברו לראשונה, הם גדלו יחד, חוו את החיים אחד עם השנייה. אבל כמו שנאמר קודם, תמיד יש משהו שמשנה את הכל. הם היו החברים הכי טובים, עד אותו משהו, שהם לא ציפו אליו בחיים. *מקום 3 בספרות לנוער לפי ה2/1/17 ~~ קרדיט למדהימה שלי שעיצבה את הכריכה- @lagoona7blue

״לא כל הנוצץ זהב, לפעמים אחיזת העיניים מתעתעת בנו וגורמת לנו לחשוב שלמישהו אחר יותר טוב.אבל לכל אחד בעולם יש שק שאותו הוא סוחב, עם הצרות והאוצרות. אני שלם עם מה שאני ועם כל מה שיש לי, גם אם זה בכלל בכלל לא מושלם.״ אני עדן, ואלה הם החיים הפשוטים שלי. מה שבטוח הוא, שלא פשוט להיות פשוט. -כותבת הסיפורים: ׳לאחות את השברים׳ ׳קצת אחרת׳ ׳רק בזכרונות׳.

אשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשירה,הוא חי וקיים.למה לעזעזל את מדברת על הבן אדם כאילו שהוא הלך לעולמו?״היא הביטה בי במבט מזועזע,אבל אותי כבר כלום לא זעזע. ״הוא חי אצלי רק בזכרונות״פלטתי את כל מה שהרגשתי לאורך שלושה חודשים שהרקיבו את נשמתי וריסקו את ליבי.

רוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה לאחרונה. אבל אולי היא תשתנה כשהיא תכיר אותו? מה יקרה לרוני אחרי שחייה יתהפכו והיא תצטרך להתאים את עצמה אליהם? ומה יקרה כשהדבר הכי לא צפוי שלא יכול לקרות יקרה דווקא לה? האם היא תברח או שהיא תיכנע לייעוד שלה? -עלול להכיל תכנים מיניים, קללות ומוות- -הסיפור גמור ©אין להעתיק, זכויות שמורות לי©

עונה שנייה לסיפור "כמו אחות קטנה". לאחר שלוש שנים שבהם תום וירדן כמעט ולא נפגשו, תום מגיע למסיבת יום הולדת התשע עשרה של ירדן. עם הזמן הדברים מתגלגלים כשתום מגלה שירדן היא לא אותה ירדן הקטנה שנהג לשמור ולהגן עלייה מכל דבר. היא כבר לא החברה שלו והיא גם לא שוכחת להזכיר לו את הדרך בה פגע ונפרד ממנה. אבל בכל נקודות השבירה בהן שניהם נוכחים ביחד, רגשותיו של תום מתחילים לתעתע בו ובהחלטות שלו וירדן מתחילה לערער בהחלטות שלה. כל זה, בתוספת של ריבים, מסיבות, חברויות, צחוק, בכי, שנאה, אהבה, אקסים ואקסיות- בעיקר אקסיות. העונה השנייה של ״כמו אחות קטנה״, מציגה את כל מה שהשתנה במשך השלוש שנים האלו תוך כדי שהיא מסופרת בזמן הווה וגם היא מנקודת המבט של תום.

//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ניסו לפתוח אותו אך הוא לא נפתח "תפרוץ" שמענו את הקול השני אומר הלב שלי פעם כל כך חזק הדמעות עמדו לי בעיניים והתחלתי להתנשם בכבדות "היי היי איימי תסתכלי עליי" לחש תומר אשר הבין מה קורה הוא ליטף את פניי וניסה להרגיע אותי "הכל יהיה בסדר, אני שומר עלייך" אמר מצמיד אותי לחזהו התחלתי להירגע מרגישה בטוחה בין ידיו, זו תחושה שאני לא אמורה להרגיש לידו אבל הוא כל מה שיש לי עכשיו. אני חייבת לסמוך עליו. הדמעות ירדו והוא מחבק אותי קרוב אליו מנגב את דמעותיי. **אזהרה** **מכיל תכנים מיניים** **שפה גסה** **אלימות** אין להעתיק לצלם או לשכפל ללא הסכמתי המפורשת. כל הזכויות שמורות לי.