הוא, הילד הכי חתיך בבית הספר, כל בת הייתה נכבשת רק מחיוך אחד, הכסף של אבא שלו דואג לו להכל בעולם הזה והמילה ״לא״ חסרה לו בלקסיקון. היא, הילדה הכי יפה שהוא פגש כל החיים, מבחוץ ומנים והראשונה שהעזה לומר לו לא, היא תעשה הכל כדי לשמור את העבר מאחור ולדאוג שלא יגלו אותו, גם אם זה אומר לוותר על הכל בעולם הזה, גם על אהבה.

//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ניסו לפתוח אותו אך הוא לא נפתח "תפרוץ" שמענו את הקול השני אומר הלב שלי פעם כל כך חזק הדמעות עמדו לי בעיניים והתחלתי להתנשם בכבדות "היי היי איימי תסתכלי עליי" לחש תומר אשר הבין מה קורה הוא ליטף את פניי וניסה להרגיע אותי "הכל יהיה בסדר, אני שומר עלייך" אמר מצמיד אותי לחזהו התחלתי להירגע מרגישה בטוחה בין ידיו, זו תחושה שאני לא אמורה להרגיש לידו אבל הוא כל מה שיש לי עכשיו. אני חייבת לסמוך עליו. הדמעות ירדו והוא מחבק אותי קרוב אליו מנגב את דמעותיי. **אזהרה** **מכיל תכנים מיניים** **שפה גסה** **אלימות** אין להעתיק לצלם או לשכפל ללא הסכמתי המפורשת. כל הזכויות שמורות לי.

"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר. לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט. אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט. "ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף." ----- הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל. אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'. ומשם... שום דבר לא יחזור להיות רגיל.