מקום 1 ברומנטיקה♥️ 29.9.22 *הושלם* -אהבה אסורה ומופרעת ♥️ הספר יוצא לאור, לכן אינו מופיע עוד. ♥️ כל ניסיון העתקה, שימוש בחומר או חיקוי כזה או אחר יגרור תביעה משפטית. ♥️ היה ב: 1# ברומנטיקה 1# באהבה 1# בסיפוראהבה 1# romance #1 באקשן 1# באהבהאסורה 1# ברומנטי 1# בסקס 1# ב-lovestory 1# במצחיק 1# באירוטיקה

כעשרה ורדים נחים בתוך הקופסה, קשורים יחד. אני מביטה מסביבי פעם נוספת, רק כדי לוודא. יחד עם הורדים מצורף כרטיס שאותו אני ממהרת להוציא. שמי כתוב על גבי הכרטיס ואני פותחת אותו. ׳אני אוהב אותך עד שהורד האחרון ימות.׳ אני מניחה את הכרטיס בצד, מביטה שוב בורדים ומבחינה באחד חריג במרכז. אני מוציאה אותו, מפרידה אותו מהשאר. הוא מזוייף. *** אזהרות: -אלימות -קללות -מין -שימוש בסמים ואלכוהול -מומלץ 16+

רייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק. מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח. כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו. ראש מאפיה הדרומית לונדון לייט החליף לה את אביו. ביתו נרצחה בגיל קטן ועם בואה של רייצ׳ל הרגיש כאילו קיבל צ׳אנס נוסף להיות אבא. הוא לימד אותה הכל, לירות, להלחם, להשיג כל מה שרצתה ואת כל מה שבעצמו ידע. נתן לה את כל הכלים כדי לשרוד בעולם האכזרי הזה וקיבל את הזכות להיקרא "אבא" בשבילה. כשהיתה נשברת. אינו היה מוותר לה כי ידע שהיא תעמוד בהכל ורצה שהיא תיהיה היורשת שלו, כי בכל מקרה... הוא זה שגידל אותה ונתן לה כוח. לא פעם, מאז שרייצ׳ל גדלה שמעה על הצלחתו של אביה הביולוגי שלא חשב על ביתו שעזב למשך שנים. כל הזמן שהיתה רחוקה ממנו, כעסה הצטבר יותר ויותר. ביום שהיא היתה אמורה לעמוד מול המאפיה ואביה היה צריך להכריז על הירושה, הכל התבטל. הוא חייב אותה להכניס לחייה את ליאם סמית בן ה-28 , ראש המאפיה הצפונית או לפחות של חלקה לאחר שירש מאביו. ומכאן היא רק הסתבכה יותר ויותר בתוך עצמה ובחייה הלא משעממים *** -כל הזכויות שמורות לניקול ספנוב. -אין להעתיק. -מקום 1 בקטיגוריית "רומן" בתאריך 21.10.18

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר