יהיו כאן ציורים, דברים רנדומליים נראה לי, קומיקס מי יודע (עני עצלנית אבל לא עצלנית (תכונה מיוחדת) תהנו) אמממ כע

What if Mona wasn't A she just pretended to be to save Hanna? What if Ali really is dead? What if Spencer dad was involved with Toby's mother death? Or even Aria finding a whole new direction? And Emily has a secret that could ruin their friendship.

ג'ונג הוסיאוק, נוחת בעיירת נופש לאחר פרידה דרמטית, אובד עצות הוא פגש במדיום בעזרת הכוכבים והמיסטיקה של המדיום הוסיאוק מוצא את אהבתו. אומרים שאהבה עיוורת....לפעמים היא מעבר לפינה...מתחת לאף... מה יקרה להוסיאוק במשולש האהבה המטלטל? סיפור פנטזיה ורומנטיקה (גם דרמה) ^@^תודה רבה לעורכת של כל הכריכות המדהימותתת KAMIKO

מה קורה שהממלכה שלך קורסת? מה קורה שהקיסרית בוגדת בקיסר הגדול ביותר במזרח? ומי זה סוס פרא? כותבת חדשה🤗 יונגי בתור מלך האמפריה הגדולה ביותר עם חטא אסור ג'ימין בתור מלך צעיר ביותר חסר נסיון, שסופג את כל חובותיו של אביו נמג'ין הם מצביאי צבא (ג'ין רב סרן ונמג'ון סמל) גם איו (IU) נמצאת כאן.. וכן יש גם ויקוק כי איך לא? טריגרים: BOYxBOY דם אלימות שפה בוטה אונס 18+ אין תקופה מדוייקת... משהו כמו התקופה שבין החלפות החרבות לאקדחים אוטומטיים... 1950 כזה? טוב לא יודעת.. אשמח אם תגיבו לי מה אתם חושבים על הסיפור... אני פתוחה להצעות!! #יונמין #ויקוק #נאמג'ין

"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעזבה. ורק אז היא נזכרה להופיע... האהבה. -"אני אוהב אותך..."- למה לחלק את הלב לכולם? אם אפשר להשאר שלם. אך לא מושלם... ללא סולם. בעולם. -"טאהיונג... כל כך קשה לאהוב אותי?"- קח אותי למרום. הראה לי את העוצמה. אוזניי רוצות לשמוע את אותה מנגינה. גרש את הערפל בו עפתי שנים. הכיל הוא תקוות. אכזבות. חיוך שהיה על הפנים. בכלל לא תמים. תן לי ידך. השמיים בהירים. בשביל שנוכל לעלות. לבקוע רקיעים! בשביל שלא אאבד שוב את הראות. בשביל שאוכל לעוף איתך. יחד. בין כנפי מציאות.

-"The reality is painful and the imagination even more"- ואם רק יכולנו לקבור זכרונות, לעלות מעל גבהות, וליפול עם פעימות. בלב. השקיעה הייתה יכולה להיות כל הזריחות שלנו. תקוות שהראש ייצר, היו הופכות למציאות. כשהדמיון הכואב, נעלם. לאי שם. חיוכים שניתקתי הלוואי שיופיעו מעצמם. תנועות שעשיתי בגוף הרובוטי כנ"ל. הלוואי שיכולתי להמשיך ללכת איתך. גם אם רק אני נהנה מהקירבה. השמיים יכלו להמשיך להיות העדים שלנו ביום ובלילה. כשהירח האחד שידע מה הקרבנו בלילות. מה קירבנו. ואולי טוב שהאמת הייתה בשקט. בצד. מוסתרת. השנאה לא הייתה מופיעה אז בעיניך. והדמעות היו נעלמות מעיני. ההיתי נעלם גם. עוזב ומשאיר רק פתק חתום. על תודה. בבקשה. ועל לא להתראות. אם רק ההיתי משאיר את זה... רק כדמיון מכאיב.