"So you're telling me that they could let me go?" "אז אתה אומר לי שהם יכלו לתת לי ללכת?" אזהרות: תכנים מיניים אלימות שפה גסה

*אנא לא לקרוא את זה, זה קרינג' והסיפור הראשון שלי. לכו לכל השאר(חוץ מהוונשוט)* קל לשכנע את הראש קשה לשכנע את הלב. הארי ידע זאת. הוא ידע שהוא מתאהב, הוא ידע שהוא מתאהב והוא ניסה להדחיק את זה, הוא ידע שלואי מרגיש את אותו הדבר, אבל ניסה להדחיק גם את זה. הוא רצה להיות זה שיאהב אותו, הוא רצה להיות זה שדואג לו, זה שמגן עליו, והוא עשה זאת, רק בתור חבר. הארי לא רצה להיות חבר. הוא רצה להיות יותר מזה. והוא ידע שזה שהם חברים הכי טובים לא תורם לעניין. הוא ידע שזה שגוי להיות מאוהב בחבר הכי טוב שלו. אבל מה הוא כבר יכל לעשות? זה פשוט קרה, הוא התאהב בלי יכולת לעצור. וזה לא שהוא לא ניסה, הוא ניסה. בכל יכולתו, אבל הוא לא הצליח. לא משנה כמה ניסה, כמה ניסה לצאת עם בנות אחרות, להאמין שהוא לא גיי, שהוא לא מאוהב, הוא לא הצליח. לפעמים הוא איחל שהוא לעולם לא היה מכיר אותו, שהוא לא היה מאוהב בו, שהוא היה נורמלי. עם הזמן השניים החלו לצאת עם אנשים, לואי עם מישהי והארי עם מישהי. הארי כל כך קינא שמישהי נוגעת בלואי שלו, הוא שנא את זה. הם החלו לריב כל הזמן, אי אפשר היה לדבר בלי לריב. והארי התחרט על הרבה דברים. אבל הוא בחיים לא התחרט על הדברים שעשה כמו שהתחרט על מילותיו. הם רבו, ריב סוער עם דמעות, עם כאב, אהבה וחרטה. ובזאת דרכם נפרדו. 6 שנים אחר כך,

תמיד הייתי אדם חסר שליטה, חצוף, רועש ומאוד אבל מאוד מבולגן. בלגן היה מה שאני קם אליו כל יום. ניסיתי לברוח, באמת, אבל לבלגן שנאלצתי להכנס אליו - אין סוף. טוב, זה לפחות מה שחשבתי, עד שפגשתי.. אותו. הוא היה טוב לב, אדיב, ומתוק. היו לו חלומות גדולים, ואחד ספציפי, שאם לא אני, הוא היה יכול להתגשם. יום יום האשמה אוכלת אותי חיי, אני מרגיש כאילו הרסתי את חייו. לא התכוונתי להרוס את מה שחלם עליו. ניסיתי להלחם בלב שלי, ברגשות שלי, בהשתוקקות שלי, אבל לא הצלחתי, וזה הוביל לסיפור מסובך שאני לא יודע אם הייתי רוצה להיפטר מימנו. אל תאשימו אותי, זו לא אשמתי שהשתגעתי, האהבה עשתה אותי משוגע. אל תאשימו אותי. "הוא היה יפה. אבל לא כמו אותם אנשים במגזינים. הוא היה יפה, על הדרך שבה חשב. הוא היה יפה, על הניצוץ הזה בעיניו כשדיבר על משהו שאהב. הוא היה יפה, על יכולתו לגרום לאנשים אחרים לחייך גם אם הוא היה עצוב. לא, הוא לא היה יפה למשהו זמני כמו המראה שלו כשמזדקנים, אם כי בעיניי הוא יפה תמיד - הוא היה יפה, עמוק עד נשמתו."

הקדמה: לוק כבר התאהב באשטון מאז הוא ראה אותו בפעם הראשונה. בחודשים האחרונים לוק בדיכאון, הוא מרגיש חסר ערך וריק. האם הוא בסופו של דבר יהיה עם אשטון? האם אשטון יציל את לוק לפני שיהיה מאוחר מדי? קראו כדי לגלות. * אזהרת הכותבת: מכיל פגיעה עצמית והפרעות אכילה * כל הזכויות שמורות ל- SaraLutin

״את נראית ממש יפה הערב״ הוא החמיא לה ״תתרחק ג׳יימס״ היא אמרה לו בקרירות ״אני לא שוכחת מהר״ ״אני אמשיך לחכות לך״ הוא קרא בזמן שהיא התרחקה עם חברים שלה. החיים שאחרי החיים. המלחמה נגמרה. וולדמורט מת. 18 שנים עברו. הסיפור מתמקד יותר על החיים של ג'יימס סיריוס פוטר ועל מאליה וג׳ספר ווד (הילדים של אוליבר ווד) וחבריהם:) פאנפיק שכתבתי מקווה שתאהבו **הפרק הראשון כתוב בצורה שונה משאר הפרקים כי כתבתי אותו מזמן, אז תתעלמו מהכתיבה הנוראית ואל תשפטו לפי הפרקים הראשונים❤️

.ספר ראשון זה לא יומן. זה ביטאון. רק בנות עושות "יומנים". אני בן אז טכנית זה ביטאון. האם השם "ביטאון" הולך עם ספר שיש לו כריכה ורודה ופלומה סגולה שמרפדת אותו? אני מתכוון, אני יכול בקלות למחוק את המילים המסולסלות שמאירות שאתה לוחץ על כפתור שנקרא 'יומן'. כל מה שאני חייב לומר זה תודה לקאלום שבחר לי כזה יומן נפלא.

❞למה אתה ממשיך לדבר איתי? אני תמיד מתעלם ממך.❝ ❞בגלל, שאני רוצה לגרום לך לחייך שוב.❝ במקום שלוק עובר לגור בו, הוא רואה ילד העונה לשם אשטון. בודד ועצוב. כל מה שהוא רצה לעשות זה לגרום לו לחייך.

יש דברים שנראים לנו כמובן מאליו. הארי סטיילס, למשל, תמיד לקח את השמיעה שלו כדבר כזה- מובן מאליו. כאשר הוא פגש בנער בעל עיניים כחולות ומכשיר שמיעה בבית הספר שלו, הדבר האחרון שהוא חשב עליו היה ליפול בשבילו. נכון שהחיים מצחיקים? לואי טומלינסון תמיד העריך כל דבר שיש לו. משפחה אוהבת, חיים נפלאים. אבל יש פעמים שהוא שכח לעשות את זה, כשהיו מתעללים בו בבית הספר, הוא לא כל כך הצליח לשמור על החיוביות שעטפה אותו בדרך כלל. מקום מגורים חדש, התחלה חדשה, דף נקי. שתי זוגות עיניים, אהבה, גילוי עצמי, ומעל הכל- שלוש דקות של שתיקה. *פאנפיק מקורי שלי. כל הזכויות שמורות לי*

״בוקר טוב סטיילס״ ״בוקר טוב לואי״ • ״תתחדש נראה עלייך טוב״ ״תודה תודה״ • ״בוקר טוב סטיילס״ ... הארי סטיילס ולואי טומלינסון לא דיברו הרבה בניהם. הם הכירו מאז כיתה א אך מעולם לא היו באותו המעגל חברים. כשהם היו נפגשים במסדרונות בית הספר הם היו מפתחים שיחות קצרות, טוב יותר מאחלים אחד לשני יום טוב, או בוקר טוב, ואם אחד מהם היה בא עם בגד חדש הם היו מחמיאים זה היה ככה מאז כיתה א ועד תחילת כיתה יב. היה. לואי טומלינסון יצא מהארון וזה שינה את חוקי המשחק. ״תפגוש אותי במסדרון. ה.ס״ *פאנפיק מקורי שלי. כל הזכויות שמורות לי*