ספר ראשון בסדרת להט"ב - "האופנוענים מהגיהנום" בדרך לאוניברסיטת ורמונט, תומס - סטודנט להנדסה חקלאית - נכנס בתמימותו למועדון באמצע שום מקום. מטרתו היחידה היא להטעין את מכשירו, טעות שמפגישה אותו עם סמיילס. סמיילס הוא אוכף החוק של אירגון פשע בשם מועדון האופנועים של "ציידי-הגיהנום". וכידוע לכל תושבי האזור, אחד מעשרת החוקים של הקודקס; "מי שנכנס למועדון - לא יוצא ממנו". וברגע שאחד מציידי-הגיהנום תופס אותך, אין לך דרך אחרת אלא לענות על כל מצוותיו. כיוון שסמיילס - באשר הכוונות שלו היו טהורות או לא - לא התכוון לעזוב את תומס לנפשו. להפך, הוא התכוון לרדוף אחריו עד הסוף המר. השאלה העיקרית היא: הסוף של מי? ***אלימות ***תכניים מיניים ***קללות נובלה בעלת 53,100 מילים. כל הזכויות שמורות ליוצרת© שושנה יוסופוב.

ספר שני בסדרת להט"ב - "האופנוענים מהגיהנום" פיטר היה ילד פשוט. אחד שאהב לאכול פסטה, לשחק במשחקי מחשב ולפרוץ לחנויות אלקטרוניות; את האחרון, הוא למד מאחיו המנוח. רודי לימד אותו לחדור לתוך מערכות מורכבות, לשבור אותן ואז לבנות מחדש - ובדרך, גם לרוקן את החשבונות הכספיים של בעליהן. לנשיא של מועדון האופנועים, "ציידי-הגיהנום" לא לקח הרבה זמן בכדי לגלות את היכולות המיוחדות הללו והוא החליט להשתמש בהן לתועלת העצמית שלו - משהו שהוביל למותו של אביו ולבריחה הגדולה של פיטר מורמונט, הישר לרחובות הפרועים של בוסטון. לא רק שהחיים בעטו בו בכל דרך אפשרית, אלא שהם הובילו את המוות לפתח דלתו. מוות שהיה לו שם, ממנו הוא פחד, אליו הוא התכונן ולו חיכה במשך שנה שלמה. מוות שהוא לא התכוון להכניס לתוך הבית שלו. אבל לצערו של פיטר, לא כל סוף הוא סוף טוב וחיכתה לו הפתעה גדולה באופק. כיוון שלזאב היו תוכניות משלו והוא לא התכוון לוותר על הטרף שלו. ובאשר פיטר היה מוכן לזה או לא, הזאב עמד לרדוף אחריו, לתפוס אותו ולטרוף בכל דרך אפשרית. ***ריטיילינג של "פטר והזאב" ***אלימות ***תכניים מיניים ***קללות ספר בעל 62,500 מילים. כל הזכויות שמורות לשושנה יוסופוב©

ספר *הטרו* ומשני בסדרת "האופנוענים מהגיהנום" "זיכרון אחד כבל אותנו יחד, זיכרון ששרף את הגוף שלי בכל פעם שהוא הסתכל עליי. זמן שהוא חלק איתי, אך זכור בצורה שונה לחלוטין ממה שזכרתי. הוא לא ידע מי אני וסביר להניח שגם לא יידע. אבל זה לא עוצר אותי מלרצות אותו; את הידיים שלו, את השפתיים שלו ואפילו את הנשיפות שלו על העור החשוף שלי. אני אולי חולה, אבל לפחות הייתי מודעת לזה שזה לא יקרה - ששום דבר לא יקרה בינינו." *** מהשנייה שהוא ראה אותה, משהו נדלק בעורקיו של רורי. העיניים הענבריות שלה היו יפות, אבל המבט עצמו היה הדבר ששיגע אותו עד טירוף. רורי לא ידע מי היא ולמה היא הביטה בו כך, כאילו שהם מכירים כבר המון שנים. אבל זה לא עצר אותו מלרצות אותה; השאלה היא אם היא תרצה אותו בחזרה. *תכניים מיניים *שפה בוטה ראו הוזהרתם! נובלה קצרה בעלת 42,171 מילים. כל הזכויות שמורות ליוצרת© שושנה יוסופוב.