"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

״למה דווקא אני אה???״ שאלתי אותו והוא ענה לי ״כי את רק שלי ליאור״ ונישק אותי התנתקתי ממנו ״אני לא שלך״ אמרתי לו... היי כולם קוראים לי ליאור אני בת 17 מה יש לי עוד להגיד?.. כסף לא חסר לי, ההורים שלי הם בעלי עסקים והם אף פעם לא בבית , אני כל הזמן לבד עם העוזרות שגידלו אותי, עוד יומיים אני עולה לכיתה יב׳ ,לחברה הכי טובה שלי קוראים אילון והיא החברה הכי טובה שיכולתי לבקש בחיים האלה, חבר אין לי, אני ילדה תמימה אפילו מאוד שנפלה ועדיין נופלת כל פעם בחרא הזה שנקרא אהבה, ו-זהו מכיל: תכנים מיניים (לפעמים) קללות חשוב לי להגיד שזה הספר הראשון שלי. כתבתי אותו כשהייתי בת 14 נראה לי אז הכתיבה לא משהו והעלילה קצת קשה להבנה סליחה אוהבת מלא❤️

״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות