ברוכים הבאים למציאות. המקום בו ככל שאתה גבוה יותר, שרירי יותר וטיפש יותר, כך אתה מטפס גבוה יותר בשרשרת המזון. כמובן שהחוק הזה לא חל על בנות, שצריכות להיות קטנות, אך עדיין טיפשות. אני כמובן, לא חלק מהשרשרת הזו. אני שרשרת מזון בפני עצמי. כולם בבית הספר חולמים עליי- וכשהם מתעוררים מהסיוט, הם ממהרים לתפוס את הדובי הקטן והקרוע שלהם כהגנה מפני הרשע. אני נמצאת בקבוצה מצומצמת מאוד (שכוללת אותי בלבד) שיודעת על כל מה שמתרחש בכל רגע נתון. אני יודעת על כל פינה אפלה, שיעור ושיחה עם ההורים. חלק חושבים שזה לא בסדר, חולני. טוב, שיחשבו. כולם חושבים שהם יודעים הכל. גם אני חשבתי ככה.

אני לא זוכרת איך קוראים לי. אני לא זוכרת בת כמה אני. אני לא זוכרת מה קרה. אני לא יודעת מה קורה. אני רק יודעת שאני רוצה לחיות. האומנם?