4.5.23 הארפר הם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. אף אחד מהם לא פרש עליי חסות ודאג שלא אצא מתוך קווי המסלול בחיים שאליהם קיוויתי לגדול ולהתפתח. גדלתי בלי היד שתמשוך אותי חזרה כשעמדתי ליפול. אהבה הייתה הדבר היחיד שחסר לי כדי להמשיך במסע שלי ולמצוא את הכוח להתקדם שלטתי באומנות ההישרדות שלי במשך הילדות ובמשך החיים בתור נערה מתבגרת. עכשיו אני רוצה לחיות. ללא דאגות. למדתי שאם אני מתעייפת, אני לומדת לנוח. לא להפסיק. לינו כשפגשתי אותה בפעם הראשונה, כל מה שרציתי היה שהיא תתרחק מהבת שלי. שתישאר רחוקה. ראיתי אנשים כמוה בעבר. אני מזהה את הטיפוסים האלה מקילומטרים. היא מהסוג שאומר בשקט: אל תגרום לי להוציא את הטפרים שלי. קרבית. מסוכנת. בלתי צפויה. לא חיבבתי אותה. וזה לא עומד להשתנות בקרוב.

יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות

חייה של לורן משתנים, לאחר שהיא מגלה שכל חבריה ומשפחתה עזבו אותה לטובת מאפיונר עשיר שכלא אותה אצלו. לאחר זמן מה היא בורחת מכלאה ומגלה שלא כל המאפיונרים הם רעים... קרדיט על הרעיון לשם של הסיפור ל @story_of_love_1202

איך קראנו לזה? גורל. הוא. גייקוב מאט בראדרו היה הגורל שלי. הגורל המטורף שלי.

היא לגמרי לא ציפתה שכל זה יקרה לה בתוך עשרה ימים בלבד . היא ילדה טובה , משקיעה בלימודים , טיפה משוגעת אך זה מה שכולם אוהבים אצלה . היא מעט מופנמת ולא נותנת לכל אחד לדעת את קורות חייה הוא ההפך הגמור ממנה , מעריצות בכל עבר ומאות בנות שקמו לצידו בצדה השני של המיטה . הוא לא מהצד שאוהב והיא מעריצה כל מה שקשור באהבה . והכל התחיל עם חוזה , ששינה ללא ספק , את הכל .

לורן בת -ה20, גרה בתל אביב העיר הגדולה בישראל. עובדת ב2 עבודות, בבקרים בבית קפה נלסון 33 שבגבעתיים, ובלילה כברמנית בשלוותה, מועדון נחשב והמון סלבס מגיעים לשם. כיום היא גרה עם שותפה. עד היום לא ידעה מזו אהבה, כשהוא ילמד אותה מזו אהבה, היא תבין עד כמה גם כואבת היא יכולה להיות. והוא בסך הכל הבן זוג של השותפה שלה. תכירו, לוקאס ברינסון. אזהרות: •תכנים מינים מפורטים• •קללות• וכל הזכויות שמורות לי. נא לא להעתיק. תודה ואוהבת ~לוס~

שהם, בחורה דתייה מהצפון חוזרת הביתה אחרי השירות הלאומי שלה ומתחילה עבודה חדשה. היא בקטע של בחור שעובד אתה אך היא מתביישת ממנו ומפחדת מכך שאין לה ניסיון עם גברים. עומר הוא בחור חילוני שכולן רוצות אך הוא לא מעוניין באף אחת. לאחר כמה היתקלויות עם שהם הוא מציע לה הצעה והיא נענית לה. האם שהם תשיג את הבחור שרצתה כל כך או שפתאום בחור אחר יגרום לה לפרפרים בבטן?

בסיפור שלי יש המון דברים. כאב, בגידה, אהבה אבל בעיקר כאב. והמון ממנו. כל כך כואב לי. החיים שלי הסתובבו להם רק בגלל דבר אחד. ומסתבר שהכל היה שקר. החיים שלי נהרסו רק בגלל השקר הזה. אף אחד לא האמין לי. אף אחד. פשוט נטשו אותי, זרקו אותי כמו שזורקים זבל. ועכשיו אני פשוט צריך להיתקע עם האנשים האלה, האנשים שעזבו אותי. אבל אני שמח. אני שמח שאני לא זוכר אותו. לא מגיע לו שאזכור, לא אחרי שלא האמין בי. הוא היה צריך, לפחות הוא. או לשאול אותי, לברר... אבל לא. עכשיו הוא מתחרט. אבל עכשיו זה מאוחר מידי. הסיפור שאני הולך לספר לכם הוא לא סיפור פשוט הוא כואב. אז אני מזהיר כבר מעכשיו. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

.

ראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.