רוז רפאל בת 23 מתמודדת עם חייה הלא פשוטים. התחילה והמשיכה עם לא מעט לבד בחייה , ימים ולילות שבהם היא מוצאת את עצמה בודדה ולבד הרבה מאוד מזמנה. היא איבדה את עצמה בתוך הערפל , איבדה את עצמה בתוך מיליון ואחת מוסכמות שהחיים הציבו בפניה עד שהיא מצאה את מקום המפלט שלה, אמנות. ליל ויום היא לא שחררה מהמכחול , שהרגיש לה הדבר החשוב בחייה. בכל לילה כשהרגישה קצת בודדה היא לקחה את המכחול והעט ושירבתה במחברתה הקטנה. היא לא חשבה שהציור זה מה שיביא אותה לפגוש אותו , היא לא חשבה שהוא ישנה לה את החיים מקצה לקצה , החיים הפשוטים והנעימים שבהם היא חיה , כשהיא פגשה אותו היא לא חשבה שהוא יתפוס לה את הלב כל כך חזק ולא יעזוב גם שתוותר לעצמה ולו. הראל דנינו לטוב ולרע, יש כאלו שיגידו-בעיקר לרע. ועכשיו? היא לא יודעת אם הגבר הזה הוא הגיהנום הפרטי שלה או כנגד כל המוסכמות- גן העדן.