ליב לא ציפתה לזה כשהיא הגיעה עם בן דודה לביקור במקום עבודתו. הם לא היו אמורים להיות שם. וגם הוא. "לפתע, הדלת נפתחה וגבר נאה בעל שיער קצר עם עיניים ירוקות נכנס ,מסתמס בטלפון ובידו השנייה כוס של סטארבאקס וצרור מפתחות , הגבר הבחין בנו. "בן?" הוא הסתכל עליי בעיניים פקוחות , הושיט לי את ידו. " אני הארי סטיילס ואת ...."הוא חיכה שאשלים את המשפט. אחרי המפגש הלא צפוי הארי רוצה בחברתה של ליב. והיא רוצה בשלו. -ממליצה לקרוא מגיל 16 ומעלה. -כל הזכויות יוצרים שמורות אך ורק לי הכותבת. -סיפור זה מקורי ואין לצלם / להעתיק. ------הושלם------

״השם שלך!״ הוא צעק ממאחורי וחייכתי לפני שהסתובבתי להביט בו. ״אני אריאל״ חייכתי לעברו בעיינים נוצצות והוא חייך חזרה. ״היה נעים להכיר אותך, אריאל״ הוא הבליט את שמי והו אלוהים. אף פעם לא אהבתי לשמוע את שמי כמו שאהבתי באותו הרגע. ״גם אותך, הארי״ אזהרות: *מכיל שפה גסה. *תכנים מיניים (לא מפורטים).

"הלו?" הוא אמר. "הארי." המשכתי "תבוא היום בלילה". "אני לא יכול. בעצם ישנתי" הוא ענה, קצת מעוצבן שצלצלתי אליו בשלוש לפנות בוקר. "בבקשה." התחננתי, מגלגלת את עיניי. חיכיתי לתשובה, בזמן ששמעתי תזוזה בצד השני של הקו. "את רוצה לעשות סקס היום?". חייכתי, נושכת את השפה שלי. "בשמחה", הוא גיחך קלות, ופיהקתי. "אהיה שם בעוד עשר דקות בערך" הוא אמר. "אני ערומה מתחת לסדינים" אמרתי בעודי משחקת בשערי, "אולי 5 דקות בעצם". כבר שמעתי אותו זז, ניחשתי שהוא שם את הג'ינס שלו. חייכתי, "אה ודרך אגב," אמרתי כששמעתי אותו ירד במדרגות. "כן?" הוא ענה. "אני שונאת אותך," ________ היינו ההפכים הגמורים אבל לשנינו היה דבר אחד במשותף פאנפיק מתורגם של @britishbums אם אהבתם תגיבו אם לא אהבתם תגידו לי אם ממש אהבתם לכו לקרוא את התרגום השני שלי על הארי lights, camera and harry styles

"אוליביה הייתה האוקסימרון המושלם; כה עדינה אך גם כה קשוחה, כה בטוחה בעצמה אך כה ביישנית, כה פתוחה אך כה סגורה, כה צנועה אך גם כה אנוכית. היה משהו לגבי אוליביה, שפשוט השאיר טעם של עוד בפה, השאיר רצון להתקרב אליה ולשמוע את סיפור חייה, רצון להכיר אותה באמת. ואני? אני הייתי סתם עוד דמות חד גונית באגדה לא גמורה."

ישבתי שם שעות על גבי שעות,ימים,שבועות,חודשים ושנים אני הייתי ״הנשכחת״ בסופו של דבר ההורים שלהם היו מוציאים אותם משם אבל שלי לא באו. אני ישבתי בין הקירות המקולפים קוויתי שמישהו יזכור אותי . ואף אחד לא זכר כל יום ויום ישבתי לבד על המיטה שלי ושמעתי מוזיקה . זה היה האפשרות היחידה שלי לא להתעצב ולזכור מה יש בחיים שלי . עד ששניהם הגיעו והצילו אותי . או שמסתבר שלא?

“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**

הרחתי ריח מתקתק באוויר. ריח של דם טרי. הלכתי ברחוב החשוך עד שהגעתי למקור שלו, לטיפות האדומות שנמרחו על המדרכה. רצתי כמו שרק בני מיני מסוגלים לרוץ בעקבות הריח של בעלת הדם, ידעתי שאני חייב להשיג אותו. דם בעל ריח מתקתק, חזק, מתכתי. רק להריח את הדם הזה גם לי להשתגע, לעיני לבעור באש אדומה ולוהטת ולגופי לרעוד בטירוף. האינסטינקטים הטבעיים שלי השתלטו על כל שריר בגופי. המחשבות שלי נעלמו כליל. ואני ידעתי- אם אשתה אפילו טיפת דם קטנה אחת, אני לא אצליח להפסיק, זה היה חזק ממני. ידעתי שאם אתחיל אני לא אצליח לעצור. אני אמשיך עד הסוף, עד שהיא תמות. אך לא הייתי מסוגל להתנגד לריח הזה, הוא היה טעים מדי. מפתה. אני חייב למצוא אותו. ***פרקים עולים בימי שני וחמישי***

"למה אתה לא עונה להודעות שלי?" - הכותבת: @winniethel0u

'היא הרוויחה בגלל הטעויות שלנו.' הספר השני לסיפור- Liar Nerd אזהרות- שפה גסה אלימות תכנים מיניים