חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** היא הייתה כל כך יפה. מלאך שפגשתי במיקרה. אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, פתאום אחותי הקטנה שהתאבדה לפני כמה שנים עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח רק כדי להגן על מישהי שאני בכלל לא מכיר. היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה. אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי. משהו שלא חשבתי שיכול להיות לי. הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל. אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.

4.5.23 הארפר הם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. אף אחד מהם לא פרש עליי חסות ודאג שלא אצא מתוך קווי המסלול בחיים שאליהם קיוויתי לגדול ולהתפתח. הייתי צריכה אהבה כדי להמשיך במסע העצמי שלי ולחדד את גאוות המוטיבציה. שלטתי באומנות ההישרדות שלי במשך הילדות ובמשך החיים בתור נערה מתבגרת. עכשיו אני רוצה לחיות. ללא דאגות. למדתי שאם אני מתעייפת, אני לומדת לנוח. לא להפסיק. לינו כשראיתי אותה לראשונה, כל מה שרציתי הוא שהיא תתרחק מהילדה שלי ולא תתקרב אליה אי פעם. היא גררה אותה לסופות שמהם שמרתי עליה מכל משמר. זיהיתי טיפוסים כמוה מקילומטרים. המוח שלה הוא יהלום. קר, קשה, ערמומי ומבריק. מהסוג של ״אל תגרום לי להוציא את הטפרים שלי״ כי היא קרבית. היא מהסוג שמהם דאגתי במשך 17 שנה שקנדרי תתרחק. היא חיה בעולם של נרקיסיזם וניתוק מציאות. היא נראית אחת שסיפור החיים שלה כתוב על המצח שלה, אבל הוא חסום מכדי להיות נגיש לקריאה. לא חיבבתי אותה. וזה לא ישתנה בקרוב. 15+ תוכן מיני ומפורט, פגיעה עצמית, אלכוהול וסמים, פגיעה מינית, אלימות, שפה בוטה, דם, בעיות במשפחה, טראומות ילדות.