"הא, ואת מאמינה שמגיעה לי איזו... הזדמנות שנייה? או שאולי... תקווה? זה הדבר המגוחך ביותר ששמעתי אי פעם" קייט חסרת תקווה. את כל חייה בילתה בבית הסוהר, הרי בכל זאת - היא ביתה של המלכה הרעה, המרשעת הגדולה ביותר בכל הזמנים. אך חייה מתהפכים בן רגע, כשאויבתה הגדולה ביותר של אימה, שלגייה, מציעה לה הצעה חד פעמית. מקום #1 בקסם בתאריך 17.7.21

הרבה בני נוער רוצים שיהיו להם הרבה חברים, קשר זוגי טוב, משפחה חמה ואוהבת וגם להיבחר למלך ומלכת הנשף בתיכון. אלה החיים של זואי, נערה שמחה בת שמונה עשרה. ביום הולדתה זואי מתחילה לשמוע קולות, לחלום חלומות. היא חוששת כי השתגעה כאשר חלומות מוזרים על מקום שאיננה מצליחה לזהות ממשיכים להופיע, וכשתפגוש בחמשת האחיות והאחים סמית' הכל רק ילך ויסתבך. "היא נשמה עמוק בהבנה מוחלטת שכבר התחרפנה סופית, עצמה את עיניה ועשתה את מה שאמרו לה לעשות. זואי קפצה מהצוק. הרוח פגעה בפניה ומשכה את שיערה השחור לאחור, האוויר הקנה לה חופש מוחלט ולא מוכר, אך בבת אחת הפסיקה ליפול ורגליה עמדו יציבות על קרקע זרה. כשפקחה את עיניה היא הייתה במקום אחר, חיה ובריאה לגמרי." *הכריכה לא שייכת לי, זו תמונה שמצאתי באינטרנט.

בעיקרון המלצות?

הסיפור תואם עד לספר הרביעי ומהחמישי הוא מתפצל ''מר פורקלללל'' אני רצה מתנשפת לתוך מקום המפגש שקבעתי עם מר פורקל ''מר פורקל , מר פורקל , אתה לא מבין , אנשים בעולם האמיתי , הם יודעים עלינו , על האלפים , עליי , שאני מונלארק ועל כל מה שעברתי מאז אותו יום במוזיאון'' ''מ- מה'' הוא נראה המום ''מי זה הם ?'' ''כל מי שרוצה וגר בערים האסורות'' פשוט , אולי תיכנסו לקרוא ?

לפרסי יש עוד סבא מרושע, אתם כבר יודעים מי זה אני יודעת שיש מלא סיפורים כאלה וכנראה לקחתי מחלקם השראה אז אם העתקתי אתכם במשהו אני מתנצלת מראש. כל הזכויות שמורות לריק ריירדן וג'יי קיי רולינג

חשבתי מלא זמן אם כדי לי לפרסם סיפור כזה כי אני ממש אוהבת לקרוא ואני חושבת שזה הסיפור הכי פחות מביך שאני יכולה לכתוב עריכה: נטשתי את הספר הזה לגמרי ואין שום סיכוי שאני אכתוב בו משהו שפוי, אני לא עומדת לערוך את זה ואני לא מורידה את זה מפרסום כי אני לא רוצה עמוד ריק לא משנה זה עלוב אני כנראה אכתוב דברים קצת שונים אם בכלל יהיה לי כוח

"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת את ידיי סביב צווארו וקוברת את פניי בכתפו. הוא מחבק אותי בחוזקה וסוחב אותי מחוץ ליער. "למה אנחנו לא יכולים להיכנס ליער?" אני שואלת, מסתכלת מעבר לכתפו ורואה את העלים האדומים והזהובים נעלמים באיטיות מהנוף כשאנחנו מטפסים על הגבעה. "היער הוא מקום מסוכן," הוא נאנח. "איך דבר כל כך יפה יכול להיות כל כך מסוכן?" אני ממלמלת בבילבול. "הסכנה היא ביופי שלו." ******************** מתורגם מאנגלית, כל הזכויות שמורות ל- ● @kutekittykat8265