אליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה את זה? היה ב: #מקום 4 באהבה בתאריך: (13/3/2020) #מקום 9 בlife בתאריך: (17/3/2020) •הושלם•

-גמור- כל הרעש מסביב , הכפיים הסוערות, הצרחות של הבנות, ושל הבנים, הפכו לשקט. שקט שקורע את האוזניים שלי, כולם מחכים. למה הוא לא יוצא? למה הוא לא יוצא מהמים? למה הוא לא יוצא מהפאקינג מים?! פי נפתח וניסה להחדיר אוויר אל ראותיי, ידיי החלו לרעוד וליבי פעם כמו שלא פעם מעולם- כאן הבנתי, שלעולם לא פחדתי כמו שפחדתי באותו הרגע. מבלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב בכלל, אני רצה אל תוך המים הקפואים של הים. הגלים דוחפים אותי אל החוף, מנסים להרחיק אותי ממנו. אך הם לא יודעים עד כמה הוא חשוב לי. שלא אתן להם לקחת אותו ממני. אני שוחה ושוחה, לא מוצאת אותו, משתגעת. ״רוי!!!״ אני צורחת את שמו ובולעת את מי הים. ״רוי!!!!!!!!! רוי וסול נלחמים כדי להיות יחד. אך מכשולים רבים לא מאפשרים להם לממש את אהבתם. האם יתגברו עליהם?

היא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מהצבא לאחר מבצע בעיראק, בו חברו הטוב ביותר נשרף לנגד עיניו ואהובת ליבו מתה לו בין הידיים. הוא מתוסבך, מוקף זכרונות רעים ועדיין מתעורר מזיע בלילות. הוא אינו מפונק, הוא חי את הרגע, הוא אינטליגנט ואדם רגוע באופיו עד שמתעסקים עם אנשים שהוא אוהב, הוא אינו שומר בבטן את דעותיו, הוא רגיל לכך שמצייתים לו. היא- רוצה לטייל בחופשת הסמסטר שלה ולבקר את סבתה שלא ראתה מזה 3 שנים. הוא- רוצה לטייל כדי לראות דברים יפים לפני שחוזר לשרת בצבא, כדי לחוות, כדי להמשיך בחייו, הוא רוצה לנצל את חופשתו מהצבא כדי לצבור מראות יפים של מקומות אליהם הוא אפילו לא מתכנן להגיע... כי מי יודע אם יחזור מהסבב הבא בשלום? . הוא, רוצה ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמו. היא, לא יודעת כמה טוב זה מרגיש ללכת לאיבוד בכיוון הנכון. להם- חברים משותפים. וכך דרכיהם נפגשות. הם יוצאים למסע יחד. איך שני הטיפוסים האלה יסתדרו? הם- לא יודעים מה מצפה להם באמת. ** חשוב לציין שההשראה שלי בחלק מהסיפור נלקחה מסיפורים וסרטים של

עיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל מקבלת את השינוי, מתקשה לעכל את זה שאחיה הבכור הוא אביה אל נקלטת מהר מאוד בין חברי הילדות שכבר הכירה. רק שלא הכל נראה כמו סיפור נוסטלגיה ורוד וישן, עם החזרה לעיר חוזרים אליה אירועים מהשנים שהייתה רחוקה, ולב שבור אחד שחשבה שהשאירה בצפון, אך ככל הנראה לא צפתה שהאדם ששבר לה את הלב גר איתה באותה העיר, לומד באותו בית הספר וגר באותה השכונה.

אהבת נעורים זאת אהבה טיפשית ומרגשת. מה שעלמה לא הבינה לפני שלוש שנים, אשר היה לה את ההזדמנות לאהבת נעורים אבל היא הלכה כנגד כל הסיכויים. עלמה מגלה את אהבתה לנער שאהב אותה. היא מתמודדת עם בדידות עצומה שלא הייתה רגילה אליה, עם אבל על אחיה הגדול והצקות מילדים בשכבה. עלמה מבינה שעשתה טעות בדרך בה בחרה ללכת שהייתה צעירה ועכשיו מתמודדת עם התוצאות. ~הסיפור מכיל מילים גסות

אפס טעויות - ההגדרה ההפוכה לעומרי בן ניסן. נער בשנתו האחרונה בתיכון, כל הדאגות מראשו ירדו וחש כי חייו עמודים להיות פשוטים יותר. אבל לא לעוד הרבה זמן, דווקא אז עומרי מותח את הגבולות ומוצא את עצמו עמוק בתוך האהבה, עם האחרונה שיוכל לצאת איתה.

״הייתי בטוחה באותו הרגע שאני במקום הכי טוב בחיי, אך מאותו הרגע הכל התחיל להידרדר עם שיר אחד שתמיד נשמע ברקע, השיר של משינה שהתנגן במסעדה ״את לא כמו כולם״. ״את לא כמו כולם עינייך הם לפני העצב השמש שקעה אבל את דולקת מאירה לי הלב שנשבר את תחברי אותו חלק חלק את לא כמו כולם הכי מיוחדת..״ מרום תמיד חלמה על ההוא שיראה אותה הכי מיוחדת מכולם. היא חשבה שהיא מצאה אותו רק שהיא לא הבינה שהוא זה שצריך למצוא אותה והאם כשהוא כבר יהיה לצידה האם היא תשמור עליו ולא תיתן לו ללכת?

''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכון. לא היה לנו סיפור מרגש וסוחט דמעות. לא היה עודף רומנטיקה או דרמות מוגזמות. הרשינו לעצמנו להיות פשוט אנחנו, בלי תיאור נוסף. אני לא מאמין בגורל או בקארמה, אבל נראה שהחיים הובילו אותנו בדיוק למסלול הלא נכון. בעיות שלא בשליטתנו נוצרו, ובכל יום פירקו אותנו עוד קצת. עד שבסוף - מה נשאר מאיתנו? אני אוהב אותה, היא יודעת את זה. היא אוהבת אותי, אני יודע את זה. אני שואל את עצמי האם זה באמת שווה את זה. האם אני מוכן להיות איתה לנצח, בידיעה ברורה שלא נזכה לו, או מצד שני, לשכוח ממנה, ולתהות האם לחיי יהיו צל של משמעות בלעדיה? ריילי ג'קסון, תלמידת יב' בתיכון פרטי מבודד בחיפה חושבת שחייה לא ישתנו לעולם ומשלימה עם העובדה הזו. היא מדחיקה את הבעיות שלה כל יום מחדש בכך שהיא עוזרת לאנשים אחרים להתמודד עם שלהן. היא לא יודעת שהתלמיד החדש, סהר דנינו, יכריח אותה להתמודד עם המציאות שלה. גם סהר לא יודע, וביחד הם יוצאים להרפתקה מסוכנת שיש להיזהר ממנה.

❞אני לא מתאימה לעולם הזה, איידן, אז תניח לי ליפול, אני צריכה ליפול. אני רוצה ליפול. תרפא אותי בכך שתשחרר. המים עוטפים אותי כבר שבע שנים, תן לי להגיע לקרקעית, אני רק רוצה מנוחה. תשחרר. למה אתה ממשיך לסרב?❝ אני פלוריאן, בת עשרים ושתיים שראתה את אחיה התאום נהרג מול עיניה; את גופתה של אמה על שולחן הניתוחים; זאת שבחיים לא שמעה מילה מאביה ואותה הפלוריאן שאחותה ברחה ממנה. אני פלוריאן, אני דיכאונית, הנשמה שלי לא בריאה ויש לי התקפים, רגעי שיגעון שנגרמים מכך שאני פוגשת במראות שלעולם לא אחווה - אבל איני חושבת שאני משוגעת, לא אחרי הנשיקה שחלקתי איתו. כן, אני דיכאונית ואובדנית וכנראה לעולם לא אפסיק להיות, ובבקשה אל תגידו לי מילים שנכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה, אל תגידו לי את מה שהוא אומר שאינני. *** התחיל ב-29/7/17 נגמר ב-20/8/17 ~ גמור. ~ הקריאה על אחריותכם. © כל הזכויות שמורות לי.