אויבים dzieła

אני רק אומרת עכשיו שיש טריגרים בספר⚠️ אני אומרת גם שיש מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית והפרעות אכילה בספר, ובתור מישהי שעברה את זה אני אכתוב דברים אמיתיים שאני עברתי אז בבקשה למי שיש משהו לא טוב להגיד שפשוט ישמור אותו לעצמו. תודה❤️ אבי קרטר בת החמש־עשרה לא רצתה לעבור לעיירת החוף גרייס־הארבור. היא לא רצתה להתחיל מחדש.
לא רצתה להכיר אנשים חדשים.
ובטח שלא רצתה לסחוב איתה את הסודות והזיכרונות שניסתה להשאיר מאחור. אבל ביום הראשון ללימודים הכול משתנה. היא פוגשת את לונה וסשה, שתי בנות שמצליחות לפרוץ את החומות שבנתה סביב עצמה. יחד איתן היא מוצאת משהו שלא היה לה כבר הרבה זמן - חברות אמיתית. ואז מגיע הלילה שבו ברק פוגע במגדלור הנטוש שעל הצוק. מאחורי קיר שהתמוטט מתגלה מעבר סודי. באותו לילה אחיה הגדול של אבי נעלם. כשהחיפושים אחריו מובילים אותה אל תעלומה עתיקה על אוצר אבוד, היא נאלצת לשתף פעולה עם שלושה נערים שהיא בקושי מכירה: מתאו הגאון שמחבר כל רמז, נואה שמוכן לעשות הכול בשביל האנשים שהוא אוהב, ולוקה מורטי - הבחור השחצן, המעצבן והבלתי נסבל שהיא לא מצליחה להתרחק ממנו. מה שמתחיל כחיפוש אחר תשובות הופך במהרה למרוץ מסוכן נגד אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי להגיע לאוצר ראשונים. בדרך, שישה נערים שונים לגמרי ילמ

נערה נעלמה בעיירה קטנה ואף אחד לא מוצא קצה חוט לחקירה ולחיפושים אחריה איתן ואלכסה שני נערים מוצאים פיסת נייר מיומנה של הנערה הנעדרת והם מחליטים לחפש אחריה ולפתוח בחקירה והעניינים מתחילים להסתבך כשהם נכנסים עמוק יותר ויותר לחקירה...

ההיתי ילדה רגילה עד רגע אחד, דפקו על דלת בייתי. פתחתי את הדלת וראיתי שם איש עם חליפה. והוא הודיעה בשורה ששברה את ליבי, הורי מתו... התחלתי להידרדר- לקחת סמ!ם, לצאת למועדונים כל הלילה, להשתכר... אבל זה לא מה שעזר לי נקלעתי לצרה איומה שאני לא יודעת איך לצאת מימנה, רכשתי אוייבים שמחכים לי בכל פינה לפעם הבאה שאפול אבל אני ? אני ריילי, ריילי ג'יימס וזה הסיפור שלי.

פרק 2?!?!?!?!?!?

•יופי מסוכן• 🔞 •הקדמה לסיפור• הלשון שלי ליקקה את פטמותיה ומצצה אותן בהתמסרות. הרמתי את מבטי אליה - שילוב של יראה, כעס, תסכול, ורמז קל לכניעה בלתי רצויה. ידעתי שזה אסור, ידעתי שזה גם לא חכם. אבל הפיתוי היה חזק מדי. עיניה הסגולות, זוהרות ככוכבים, סחפו אותי למערבולת של רצון. שפתיה הבשרניות והעסיסיות קרצו לנשיקה, ושערה השחור הארוך זרם כמו מפל משי על עורה החשוף. היא הייתה חזון של יופי ופיתוי, של תאווה ואבדון. שדיה, מושלמים בגודלם, היו בדיוק מה שחלמתי עליו. ירכיה הבשרניות ותחתה, גמיש ועסיסי כמו אפרסק בשל, השלימו את התמונה. המשכתי למצוץ את פטמותיה בנואשות, להוט לתבוע אותה לעצמי, למרות שידעתי שאתחרט על כך. הייתי צריך לבחור את מלאכית האור במקום זאת, אבל גופי רעד כשגופה זינק עלי כמו חיית טרף. לא יכולתי להתנגד לה, ולא הייתי רוצה גם אם הייתי יכול. לעזאזל, היא הייתה כל מה שרציתי. נשימתי נעתקה, גניחותיי התערבבו בצחוקה המטריף. היא שיחקה בי, שמרה אותי קשה ונזקק עבורה, בזמן שרכבה עלי בקצב שהוציא אותי מדעתי. ידעתי שאני טועה. בכל ליבי, חרטה כואבת בערה בי. ידיי אחזו בתחתה בחוזקה, עד שהכאב התערבב עם התסכול. בחרתי את האפלה שלה על פני האור שהבטיחו לי המלאכים. הייתי טיפש. נפלתי למלכודת שלה, רק בשביל לילה אחד של הנאה אסורה