Historias de אירוטי

קארין הייתה חברת הילדות שלו. מהרגע הראשון שבו ראה אותה, היא הייתה אהבת חייו היחידה. אדם תמיד רצה אותה לעצמו. בשביל אחרים היא הייתה רק ילדה יפה עם חיוך שובב, אבל בשבילו היא הייתה כל העולם. השנים שעברו יחד רק חיזקו את הרגש הזה, עד שיום אחד אזר אומץ והחליט להתוודות בפניה על רגשותיו. להפתעתו, היא הסכימה. וכך הם התחילו לצאת. אבל הדברים לא התנהלו כמו שהוא חלם. לאט־לאט התחילו להופיע סדקים. בערבים היא הייתה נעלמת בצורה מוזרה, ובבוקר הייתה חוזרת עם תירוצים חצי־משכנעים. כל ניסיון לצאת איתה למקומות ציבוריים הפך לוויכוח או לסיפור מורכב. זה הרגיז אותו. זה גם הדליק אצלו חשד. ואז האמת נחשפה. יום אחד הוא מצא אותה... בוגדת בו עם החבר הכי טוב שלו. באותו רגע משהו בתוכו נשבר לרסיסים. מאז עברו חמש שנים. הכאב אולי כבר לא היה חד כמו פעם, אבל הוא מעולם לא באמת נעלם. ובמקומו צמח משהו אחר. משהו קר יותר. הרצון לנקמה. אדם כבר לא רצה רק תשובות. הוא רצה לראות אותה נשברת בדיוק כמו שהוא נשבר אז.

קוראים לי אגם, 18 ואני אוהבת סקס. היום אני מתרגשת להתחיל את השנה הראשונה שלי בטירונות בצה״ל. כבר הרבה זמן שאני מחפשת לעצמי קצין חתיך עם נוכחות ושליטה - מישהו שידע להוביל ולהחזיק אותי. מאז שהגעתי לפה, הפנטזיות שלי רק הלכו והתחזקו. מחשבות מלוכלכות שלא עוזבות אותי, לפעמים משתלטות - לפעמים מרגשות, לפעמים מבלבלות. אני מרגישה שהן משפיעות עליי... גם לטוב וגם לרע.

אמה לא מאמינה באהבה. הנסיבות גרמו לה לכך. אבל כשעמית נכנס לתמונה, החיים שלה משתנים מקצה לקצה והיא מגלה רגשות שמעולם לא הרגישה. האם תהיה מוכנה להתמודד איתם? האם הוא באמת פנוי לתת לה את האהבה שממנה היא כל כך מפחדת? או שזאת בריחה שלו מעצמו ומהרגשות לאקסית שלו.

•יופי מסוכן• 🔞 •הקדמה לסיפור• הלשון שלי ליקקה את פטמותיה ומצצה אותן בהתמסרות. הרמתי את מבטי אליה - שילוב של יראה, כעס, תסכול, ורמז קל לכניעה בלתי רצויה. ידעתי שזה אסור, ידעתי שזה גם לא חכם. אבל הפיתוי היה חזק מדי. עיניה הסגולות, זוהרות ככוכבים, סחפו אותי למערבולת של רצון. שפתיה הבשרניות והעסיסיות קרצו לנשיקה, ושערה השחור הארוך זרם כמו מפל משי על עורה החשוף. היא הייתה חזון של יופי ופיתוי, של תאווה ואבדון. שדיה, מושלמים בגודלם, היו בדיוק מה שחלמתי עליו. ירכיה הבשרניות ותחתה, גמיש ועסיסי כמו אפרסק בשל, השלימו את התמונה. המשכתי למצוץ את פטמותיה בנואשות, להוט לתבוע אותה לעצמי, למרות שידעתי שאתחרט על כך. הייתי צריך לבחור את מלאכית האור במקום זאת, אבל גופי רעד כשגופה זינק עלי כמו חיית טרף. לא יכולתי להתנגד לה, ולא הייתי רוצה גם אם הייתי יכול. לעזאזל, היא הייתה כל מה שרציתי. נשימתי נעתקה, גניחותיי התערבבו בצחוקה המטריף. היא שיחקה בי, שמרה אותי קשה ונזקק עבורה, בזמן שרכבה עלי בקצב שהוציא אותי מדעתי. ידעתי שאני טועה. בכל ליבי, חרטה כואבת בערה בי. ידיי אחזו בתחתה בחוזקה, עד שהכאב התערבב עם התסכול. בחרתי את האפלה שלה על פני האור שהבטיחו לי המלאכים. הייתי טיפש. נפלתי למלכודת שלה, רק בשביל לילה אחד של הנאה אסורה

אני רוצה להקדיש את הספר הזה לכל האנשים שלרגע שוכחים את עצמם ובורחים מהחיים שניתנו להם במתנה. אני רוצה להקדיש את הספר הזה גם לעצמי, התגברתי על הפחדים שלי ובזכות כך אני מוציאה את הספר הזה לאור. "החיים הם הדברים הקטנים שגורמים לך לחייך מדי יום, כמו לאהוב, להתאהב ולהיות נאהב." תקציר: רציתי רק לברוח, לעזוב את ישראל לכמה ימים. להתרחק מהעבר שרודף אותי ולהגשים חלום ישן, החלום שהיה שלנו, חופשת סקי בעיירה המושלגת בנסקו שבבולגריה. במקום רחוק, בין זיכרונות שאני מנסה לשכוח ובין רגעים של חופש אמיתי, אני מרשה לעצמי לנשום, להיות, אולי אפילו להתחיל מחדש. כשאדם מגיע, הוא מעורר בי רגשות שלא הרשיתי לעצמי להרגיש מזמן, אך איתם הוא מחזיר לחיים גם את העבר שלי. כשהעבר פוגש את ההווה וגבולות הלב מיטשטשים, אצטרך לבחור אם להמשיך להתחמק, או סוף־סוף לעצור ולאפשר לאהבה להילחם בפחדים ובכאב.