Истории אלימות

‏היי, אני היילי ‏סתם עוד ילדה רגילה שיש לכם רגילים , אבא מתעלל, אמא אלמנה, בת יחידה, וחובבת מוות ‏כמו כל נערה וילדה בערך לא? ‏אז זהו שאותי תפסו ואני עכשיו נמצאת בכלא אבל אתם בטח שואלים איך הכל התחיל? ‏איך נכנסתי לכלא ? ‏למה נכנסתי לכלא ? ‏קרה משהו לפני ? ‏ עד כמה החיים שלי היו אומללים? ‏אז זהו , אם לא גייק הייתי נורא בודדה לא הייתי מודעת לערך שלי ולמה אני מסוגלת לעשות נכון? ‏או שבעצם עד שמייקל בא שהציל אותי מכל הרוע שעשיתי? או שבעצם- רגע את זה אתם תצטרכו לגלות לבד ~מומלץ מגיל 15~

בבניין אחד מתפורר בקצה שכונה שאף אחד לא סופר, שבעה ילדים בני 14 - ג'סיקה, אמבר, אייבי, סקיילר, דניאל, לוק וטיילר - נאבקים לשרוד את היומיום. כל אחד מהם סוחב על הגב בית שבור, שקרים שקטים, וכעס שמצטבר לאט מתחת לעור. הם לומדים יחד באותה כיתה, גרים קיר מול קיר, ויודעים טוב מאוד מה זה להסתבך. הם גונבים, בורחים, משקרים. אבל גם מחזיקים זה את זו. לא מתוך אהבה דרמטית או נאמנות הוליוודית - אלא כי אין להם אף אחד אחר. הספר עוקב אחר שגרת החיים הלא-שגרתית שלהם - ימי בית ספר שהופכים לזירות התשה שקטות, ביקורים לא-מוזמנים בחנויות שמכירות אותם כבר בשמות, ומפגשים ליליים בפינה שלהם, איפה שאף אחד לא שופט. כשסוד אחד מתחיל לצוף - משהו שאף אחד מהם לא היה מוכן לו - הקשרים ביניהם נבחנים, האמון נסדק, והבניין שלהם מתחיל להרגיש אפילו פחות יציב מהרגיל. זוהי לא דרמה של גבורה. זו השרדות בגוון אפור, עם חיוך עקום ונשיכה מתחת. כי לפעמים, כדי לא להישבר - צריך קודם לדעת איך לשבור חוקים.

על מעלליהם של אנשים שרואים רק שחור ולבן

היא הילדה השקטה שעברה יותר מידי בחייה הוא הגבר השולט והמצולק מה יקרה שהוא יתאהב בה ויכיר את כל הפגמים שלה האם הם יתמודדו עם כל הקשיים בדרך? טריגרים⚠️ הפרעות אכילה • פגיעה עצמית • מין • אלימות מילולית • אלימות פיזית (יהיו אזהרות לפני כל קטע עם טריגר.) אליס מילטון בת 23 ולוקאס פארו בן 28

חלק 3 בסדרת להבה.

"אני רוצה להיות כנועה לך. תן לי להיות שלך. תשפיל אותי. תכה אותי. תתייחס אליי כאל בובה. אני רוצה להיות שלך, אדוני." ~ כתיבה מדהימה חסרת שגיאות כתיב, מכיוון שידוע לי שהרבה פה כותבים עם שגיאות כתיב וזה הורס את הספר. לא אשים הגבלת גיל כי לרוב לא מקשיבים להגבלה גם ככה. ... אונס, רצח, דמעות, כניעה, אילוץ, דומיננטיות, BDSM, שליטה, מאפיה, כל מה שטוב בספר.

בספר הזה יהיו קטעים שכתבתי בעבר או שאני אכתוב בעתיד, שמגיעים מרעיונות שעולים לי מידי פעם לסיפורים שאני בחיים לא אצליח לכתוב, סתם השראה פתאומית, או אתגרי כתיבה למיניהם. רוב הקטעים מתקיימים איכשהו באותו יקום/יקומים מקבילים (בדרכים שאני לא אנסה להסביר כי זה מורכב מידי, אתם מוזמנים לנסות לנחש את הקשרים) ולכן יש סיכוי שידובר על אותן דמויות, או שיהיו רמזים שיזכירו דמויות שחלקכם מכירים. לא יהיו פה (כמעט) סופים טובים, אם בכלל יהיו סופים, אז מי שבא לחפש באושר ועושר שיפנה לספרים טובים יותר. ***למי שמכיר אותי זה צפוי, אבל אני מזהירה מראש: כל הקטעים עלולים להכיל אלימות, דם, מוות, רצח, התעללות, חטיפה, אובדניות, פגיעה עצמית, רמזים קלים לאונס ועוד כל מיני... (למה זה מרגיש לי כמו סימון של אלרגנים על אוכל?) אני אשתדל לכתוב בתחילת פרק את הטריגרים שעלולים להיות בו, אבל זה גם כאן ליתר ביטחון. אגב הכריכה באדיבות AI לא משהו, בהזדמנות אני אנסה ליצור אחת טובה יותר...

-"הוא לא נולד לתוך שקט - הוא נולד לתוך סערה. אבל מתוך כל הרעש, הוא בחר להיות לב.״ אוייבים לאוהבים -מכירים דרך זה שההורים חברים -17+16 -הומואים -בולי ‏-Hates in public love in private -בית מתפרק

טרופים: •אהבה אסורה •החבר הכי טוב של אח שלי שונאים לאוהבים •פשע •מגונן •תיגע בה ותמות •גראמפי-סאנשיין •גיבורה נועזת •אישה חזקה •לילה אחד ודי קיארה רוסי תמיד הייתה אישה חזקה בעולם של גברים שאוהבים להחליט בישבילה. היא גדלה בסביבה שבה הייתה צריכה להילחם על כל דבר - להוכיח שהיא לא תיפול, לא תיכנע. אבל כל זה השתנה מאז שגילתה את רפאל רומרו. החבר הכי טוב של אחיה, קשה, ממושמע, גבר שכל מה ששנאה בו הפך למכשול בלתי ניתן לעיכול. הם לא הסכימו, לא הסתדרו - שנאה של שנים, עד אותו לילה. לילה של טעות. שיכורים, במועדון הם מצאו את עצמם במיטה אחת. אבל למחרת? הכל חזר לשגרה - או ככה לפחות הם ניסו להאמין. כשהם נפגשים שוב, כל מה שניסו להסתיר מתפוצץ. ‏רפאל תמיד היה מגן עליה, אבל קיארה? היא לא רוצה להיות תלויה בשום גבר, במיוחד לא בו. הם לא אמורים להרגיש ככה. הם לא אמורים להתקרב. אבל השנאה, התשוקה, הכימיה - זה משהו שמעטים יכולים להימנע ממנו. ‏האם הם יוכלו להילחם בזה או שהם יפלו לתוך זה יחד?

חשבתי שאני טובה בזה - להסתיר. להסתיר את הצעקות, את הסימנים, את הלילות הארוכים שבהם אני נרדמת עם כאב בגרון ודם מתחת לעור. במקום שבו הכול מבריק, הייתי הסדק היחיד, ולאף אחד לא באמת אכפת... חוץ ממנו. אית׳ן. החבר של איידן. השקט. זה שיושב תמיד מהצד, מעשן סיגריה ושותק. לא הייתי אמורה להרגיש איתו בטוחה. לא הייתי אמורה לרצות להישאר. אבל בכל פעם שאני מתפרקת - הוא שם, והוא היחיד שרואה אותי באמת. היא לא ראתה אותי. לא באמת. בשבילה הייתי "החבר של איידן", עוד קול ברקע במסיבות ובחבורות צפופות. אבל אני ראיתי אותה. כל פעם שהיא צחקה חזק מדי, הלב שלי התכווץ. כל פעם שהיא הגיעה עם שרוולים ארוכים בקיץ - ידעתי. וכל פעם שהיא התרחקה מהעולם, הרגשתי שזה שורף לי בנשמה. הייתי אומר לה שהיא לא לבד. הייתי אומר לה שהיא יכולה להישען. אבל כשאתה אוהב מישהי שבורה - אתה לומד לחכות. עד שהיא סוף־סוף מסתכלת עליך באמת