אקשן Stories

״אתה אולי סחטת אותי באיומים, ואולי שמת לי טבעת יהלום על האצבע בשביל הכתר שלך, אבל כדאי שתכניס את זה טוב טוב למוח הקר שלך - אני לא הרכוש שלך. אתה לא הבעלים שלי, ואתה לא תנהל את החיים שלי.״ הפנים שלו נשארות קפואות לחלוטין מול הכעס שלי, אבל האחיזה שלו במותניים שלי מתהדקת בעוד חצי סנטימטר, מכריחה אותי להרגיש את הנוכחות המוחלטת שלו. ״את טועה, דולצ'ה,״ הוא לוחש בקור רוח מקפיא והסערה בעיניים האפורות שלו ננעלת בשלי, ״מהרגע שהחלפנו נדרים ועד שהמוות יפריד בינינו. את שלי. נקודה.״ אחרי שאיבדתי את בעלי, נדרתי נדר: לעולם לא שוב. במשך חצי שנה מחקתי כל זכר לקיום שלו, התעלמתי מהשיחות שלו והייתי בטוחה שהצלחתי לברוח מההכרזה הפומבית והמטורפת שהוא כפה עליי מול כולם. אבל לטוני יש שיטות משלו להזכיר לי שהזמן שלי נגמר. הוא הקאפו החדש של מיאמי - מחושב, קר, ולא מראה שום רגש מלבד הדחף המעוות שלו לשלוט בי. כשהוא מופיע בניו יורק, הוא לא בא לבקש סליחה. הוא דוחק אותי לפינה ומשתמש בסחיטה שלא משאירה לי ברירה אלא לענוד את הטבעת שלו. עכשיו אני איתו במיאמי. בזמן שהוא מנסה לאכוף את החוקים שלו, אני עסוקה בלמרר לו את החיים ולשגע אותו עד הקצה. אלא שהמלחמה בינינו מדליקה אש מסוכנת. במשחק השליטה של טוני, הוא אולי מחזיק בקלפים - אבל אני עומדת לשרוף

קטע מהספר- רומאו... תעצור״ הוא מתעקב על כל נשיקה ״את גורמת לי לאבד עשתונות״ הוא אמר בקול צרוד מניף את נשימתו החמה על צווארי , גורם לי לצמרמורת. הוא מניח נשיקה ממש מתחת לאוזני ויצאה לי גניחה קטנה בלי קול הוא שם לב לזה והתחיל לנשק את האזור הזה עוד ואני נושכת את שפתיי בחוזקה מנסה לא לתת לגניחה לצאת. הוא התחיל למצוץ לי את הצוואר וואו זה הרגשה מדהימה ״רומאו בבקשה תעצ..״ זה אסור אסור לנו לעשות את זה אני דוחפת את חזהו קלות וזה לא מזיז לו. ״רומאו...״ אני נשברתי וגנחתי את שמו וזה רק דירבן אותו יותר הנחתי את ידיי על גבו מלטפת אותו. ״את שלי.״ הוא אמר בקול צרוד בין הנשיקות ואני הינהנתי ״רק שלי.״ הוא משאיר שובל נשיקות חמות על קו הלסת שלי. תמיד אמרו שהקאפו הוא איש אפל קר ועם רוע טהור ושהוא לא יכול לאהוב אף אחד. הוא היה חסר רחמים הרג מבלי לחשוב פעמיים. ועליה תמיד אמרו שהיא ילדה תמימה שקטה וביישנית בואו נראה אם תמיד מה שאומרים נכון... -מכיל קטעים מיניים התעללות חטיפה מוות ואלימות

סירנות המכוניות והאורות הבוהקים של ניו יורק היו כל עולמה של סקיילר בת ה-19, שחיה חיים שקטים לצד אחיה הגדול, זאק. אבל דפיקה אחת פתאומית על דלת הבית משנה את גורלה לנצח. סקיי מאבדת את הכרתה ומתעוררת בתוך אחוזת אבן קרה, בחדר זר שנראה כאילו חזר אלף שנה אחורה בזמן. היא מגלה שהיא נחטפה אל מייקטיק - עולם צבאי ומיושן המנוהל על ידי חוקים נוקשים. כעת, חבורה של לוחמים זרים ומסתוריים שנכנסת אל החדר שלה עומדת לשנות את חייה לתמיד, ולפתוח בפניה מציאות חדשה לחלוטין שהיא מעולם לא דמיינה.

כמו שכותרת אומרת! אז כפי שרובכם יודעים אין מלא רעיונות לקורא שכנס לאנימה וחרם על זה! יש לי מלא! מלאאא רעיונות נהדרים שיכולים להיות להיטים על אנשים שנכנסו לאנימה, ואין לי פשוט זמן לכתוב אותם ולהפוך אותך לסיפור מלא, אז אני הולכת לעלות לפה תקצירים על סיפורים! וזה לכם הקוראים והכתובים מוזמנים לקחת את הרעיון ולפתח את העלילה/תקציר אני אתן לכם! [כמובן לא לשכוח לתת קרטיד😉]

מאי חוזרת סוף סוף ממסע אימונים שלה של השלושה שנים בחיוך זוהר ומוכנה להכול, עד שהיא נזכרת עם מי היא צריכה להתמודד. אקאטסוקי מאדארה צמח אלוורה רוחות רפאים סאסקה קגוייה. העין של מאי מתעוותת, אוקי אולי היא לא מוכנה לחרא שהולך לרדת! תזדיין עם המערכת הארורה ההיא! כן מאי ממש לא מוכנה להתמודד עם החרא שיורד וכן היא עדיין שונאת את המשחק המחורבן הזה הוא לא מפסיק לנסות להרוג אותה!!

היא תמיד חשבה שלוקה ודמיאן הם כמו אחים, אבל כשהם מתחילים להתנהג איתה אחרת, הכל משתנה. רגשות מבולבלים משתלטים עליה - איך אפשר לבחור בין שני החברים הכי טובים שלך כשאתה לא בטוחה מה אתה מרגישה? בין רגעים של צחוק וקרבה, הם גורמים לה להרגיש שהיא עומדת בפני החלטה שתשנה הכל. מה קורה כשאהבה מציבה אותך במקום שאת לא מכירה?

היא הייתה צעירה, ולא ידעה הרבה על חייה. היא רק ידעה שהם היו דפוקים. במחשבות שלה היה רק את אלכס אחרי שאביה מת, אבל לו רק הייתה יודעת יותר... אייבי הייתה מכורה לסמים, עושה צרות, הבעיה עצמה - זו שתמיד מורידים אותה, זו שאף פעם לא נותנים לה סיכוי. אבל עכשיו היא יצאה למסע נקמה, בלי לדעת למה היא באמת מסוגלת. היא לא ידעה שאביה היה בעבר בוס מאפיה שוויתר על חייו בעולם הפשע כדי להיות בצד "הטוב", לצד חברו הטוב. והיא גם לא ידעה שסבה עומד להציע לה לנהל את המאפיה

ליב משוכנעת שאין לה זמן לאהבה. היא מסתדרת מצוין לבד. חוץ מכמה רגעים קטנים שמזכירים לה עד כמה הבדידות צורבת. אבל כשהחברה הכי טובה שלה קובעת לה דייט עיוור עם זר בשם נואה האנטר, היא מבינה שאין לה ברירה אלא להיגרר להרפתקה שלא ביקשה. נואה חי בשביל העבודה והעסקים שלו. מבחינתו זוגיות היא בזבוז זמן, ודייטים הם מטרד מיותר. כשהחבר הכי טוב שלו מאלץ אותו להיפגש עם מישהי זרה, הוא בטוח שזה ייגמר מהר. אבל מה שקורה כששניים שלא רוצים אהבה נפגשים, עלול להפוך לסיפור שאף אחד מהם לא תכנן.

תקראו ותגלו

לנואל , ילדה בת 19 בעלת שיער שחור ועיניים ירוקות יחסית גבוהה , היא אוהבת את עצמה ומודעת לאיך שהיא נראת אך אף פעם לא היה לה משהו עם גבר , אימה חולה מאז שבעלה , אבא של לנואל, עזב. לנואל נלחמת על אימה ומחפשת תרופה מיוחדת.. שיש רק לאדם אחד. מר לוין. מר לוין , תומאס. בן 38 חיו לא בדיוק דבש , הוא השטן בקצרה, לפני עשרות שנים קיבל ירושה, לא סתם ירושה , תרופה. תרופה שיכולה לרפא אריה , תרופה חזרה שהמון אנשים זקוקים לה , אך מר לוין? לא אכפת לו. היוש אני מודה לכם שנתתם הזדמנות לספר שלי🎀❤️ , יש לי בעמוד ספר אבל אני לא יכלתי להמשיך אותו מסיבות אישיות . אז בעיקרון זה הספר הראשון שלי 🥹🥹 אני הולכת להוציא פרק כול שבוע . וזהו מעריכה ממש אשמח שתצביעו ותגיבו כי זה ממש יעודד אותי להמשיך.😍✨

תקראו ותבינו

ויולט אייברי, אחות במחלקת טראומה בבית חולים רומן סוקולוב בלש פרטי ושוטר לשעבר צריכים לעבוד ביחד על מקרה רצח שמערער את המדינה אך יש בינהם ניגודים מוחלטים

Eighteen-year-old Avital Manor, a first-year student at the cinema, is making a documentary about legendary singer Gabriel Damati to find out why he died tragically in 1991. Things get a bit complicated when the two fall in love and meet the resentment of his girlfriend Ma'ayan. In the end, he reveals the real reason she is here: to warn him of his imminent death in 1991. I hope you enjoy the new story I am about to raise.

בעיר שנראית שקטה ומסודרת כלפי חוץ, מתנהלת מלחמה סמויה בין פושעים, שוטרים ואנשים רגילים שנקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. רצח אחד, שנקבר במהירות תחת שתיקה ואינטרסים, חושף רשת של פשעים ישנים, בגידות וסודות שאיש לא רצה שיצאו לאור. ככל שהחקירה מתקדמת, הגבול בין טוב לרע מיטשטש, והדמויות מגלות שהאיום האמיתי אינו האלימות - אלא השתיקה. כל אחד יודע משהו, אבל אף אחד לא מדבר. בעיר שבה השקט הוא חוק, מי שמחליט לשבור אותו משלם מחיר כבד

יש מקומות בעולם שלא משנה כמה חוקרים אותם- הם נשארים לא פתורים. יער הויה באצ'יו הוא אחד מהם

המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️

אדל ומאיה , שתי ישראליות בנות 21 שהשתחררו מהצבא , חברות ילדות מגיל 10 , עושות הכל ביחד , טסות לאיטליה כמו בכל שנה מאז גיל 19 , אבל הפעם , הכל הסתבך , הן נפגשו במקרה עם שני גברים , מה שהן לא יודעות , זה ששני הגברים האלה הם הקאפו של המאפיה האיטלקית , ואח שלו , היועץ שלו , שני הילדים של משפחת מורטלי , משפחת הפשע של איטליה , שבעצם מנהלת את כל המאפיה האיטלקית , שני הבנים של ג׳ובאני מורטלי , אין להן מושג במאפיה חוץ מסדרות שהם ראו פעם , הן לא יודעות מי אלה ולמה שהם נכנסו למקום שהן ישבו בו , אז כל המקום השתתק חוץ מהן שבקושי הסתכלו והמשיכו לדבר. אף בן אדם לא חשב אדם לא יכל לחשוב מה יקרה שנה לאחר השחרור שלהן מצה״ל , שהן בנות בסך הכל 21 , גיל שהן בכלל אמורות לשבת עם חברות בבית קפה בתל אביב , כדי לדעת מה התרחש בשנה המטורפת הזאת ,תצטרכו לקרוא את הספר שלי ,סיבה לברוח .

בס״ד כל החיים שלי לימדו אותי דבר אחד, בעולם הזה אין מקום לרחמים. גדלתי בין אנשים שלא מפחדים ללכלך את הידיים. אנשים שמדברים בשקט... אבל גורמים לאחרים לשתוק. אני לא החייל של המדינה. אני החייל של המלחמות שאנשים אחרים מפחדים להילחם בהן. נאמנות, כבוד ונקמה. אלה החוקים היחידים שאני מכיר. בעולם שלי קוראים לי רפא. בעולם החיצוני קוראים לי רפאל איפרגן. בעולם שלי לא שואלים שאלות, רק מבצעים פקודות. אני הבכיר במאפיה שכולם מפחדים ממנה. האיש שהשם שלו עובר בלחישה. ואני בחיים לא טעיתי במטרה. עד שהיא הופיעה. - קוראים לי יהלי ללום. סיימתי צבא, והתחלתי ללמוד מחשבים. היום אני כבר עובדת עם השב״כ בערבוב מודיעיני בין המתקדמים שיש. אני אוהבת קודים, מסכים ומערכות. בעולם של מחשבים הכול הגיוני. יש חוקים, יש סדר. אבל יום אחד ביצעתי משימה אחת שלא הייתי צריכה לבצע. טעות אחת קטנה. פתאום מצאתי את עצמי בתוך מערכת שלא הייתה אמורה להיות קיימת. מערכת של אנשים מסוכנים. אנשים שלא מוחקים קבצים - הם מוחקים אנשים. ובין הרשימה שלהם עומד אדם אחד. רפא איפרגן. הבעיה היא... שהוא כבר מצא אותי. ולפעמים המפלצת שמגיעה לקחת אותך היא גם היחידה שיכולה להציל אותך.