דרמה Stories

מאי חוזרת סוף סוף ממסע אימונים שלה של השלושה שנים בחיוך זוהר ומוכנה להכול, עד שהיא נזכרת עם מי היא צריכה להתמודד. אקאטסוקי מאדארה צמח אלוורה רוחות רפאים סאסקה קגוייה. העין של מאי מתעוותת, אוקי אולי היא לא מוכנה לחרא שהולך לרדת! תזדיין עם המערכת הארורה ההיא! כן מאי ממש לא מוכנה להתמודד עם החרא שיורד וכן היא עדיין שונאת את המשחק המחורבן הזה הוא לא מפסיק לנסות להרוג אותה!!

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.

ליב משוכנעת שאין לה זמן לאהבה. היא מסתדרת מצוין לבד. חוץ מכמה רגעים קטנים שמזכירים לה עד כמה הבדידות צורבת. אבל כשהחברה הכי טובה שלה קובעת לה דייט עיוור עם זר בשם נואה האנטר, היא מבינה שאין לה ברירה אלא להיגרר להרפתקה שלא ביקשה. נואה חי בשביל העבודה והעסקים שלו. מבחינתו זוגיות היא בזבוז זמן, ודייטים הם מטרד מיותר. כשהחבר הכי טוב שלו מאלץ אותו להיפגש עם מישהי זרה, הוא בטוח שזה ייגמר מהר. אבל מה שקורה כששניים שלא רוצים אהבה נפגשים, עלול להפוך לסיפור שאף אחד מהם לא תכנן.

We were once (היינו פעם) היינו החברים הכי טובים. עזבו, היינו חברי ילדות. אפילו יותר מזה. ג'וני היה חבר הנפש שלי, איש הסודות שלי, ואפילו התאהבתי בו. אבל אז, המשפחה שלו עברה עיר ולא זכיתי אפילו בהסבר או פרידה. החיים שלי התפרקו עוד יותר שכעבור שנה וחצי, אחרי שכבר הצלחתי קצת לשכוח אות ג'וני, אבל לא באמת, ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים. עכשיו ג'וני חזר לעיירה, והוא אפילו נמצא איתי באותו התיכון. אני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו אך לאט לאט אני מתיידדת איתו, אבל הבעיה היא, שאולי כל הרגשות שהסתרתי מתחת לפני השטח יעלו בסופו של דבר ויתגלו לעולם.

בספר הזה יהיו קטעים שכתבתי בעבר או שאני אכתוב בעתיד, שמגיעים מרעיונות שעולים לי מידי פעם לסיפורים שאני בחיים לא אצליח לכתוב, סתם השראה פתאומית, או אתגרי כתיבה למיניהם. רוב הקטעים מתקיימים איכשהו באותו יקום/יקומים מקבילים (בדרכים שאני לא אנסה להסביר כי זה מורכב מידי, אתם מוזמנים לנסות לנחש את הקשרים) ולכן יש סיכוי שידובר על אותן דמויות, או שיהיו רמזים שיזכירו דמויות שחלקכם מכירים. לא יהיו פה (כמעט) סופים טובים, אם בכלל יהיו סופים, אז מי שבא לחפש באושר ועושר שיפנה לספרים טובים יותר. ***למי שמכיר אותי זה צפוי, אבל אני מזהירה מראש: כל הקטעים עלולים להכיל אלימות, דם, מוות, רצח, התעללות, חטיפה, אובדניות, פגיעה עצמית, רמזים קלים לאונס ועוד כל מיני... (למה זה מרגיש לי כמו סימון של אלרגנים על אוכל?) אני אשתדל לכתוב בתחילת פרק את הטריגרים שעלולים להיות בו, אבל זה גם כאן ליתר ביטחון. אגב הכריכה באדיבות AI לא משהו, בהזדמנות אני אנסה ליצור אחת טובה יותר...

הוא הקאפו של לונדון היא הבת של הקאפו האכזרי מאיטליה עסקה אחת שהרסה את חייהם לטוב ולרע. ⚠️ אלימות קללות אלכוהול סמים אונס ~כל הזכויות שמורות לי.~

"את יפייפה. וחכמה. ולגמרי מסננת אותי. זה למה את לגמרי הטעם שלי." הסטתי את מבטי, הסומק בוער בלחיי. "סליחה, מה אמרת?" "אמרתי שאת אידיוטית. וילדותית. ולגמרי מסננת אותי. זה למה אני שונא אותך." ** רומנטיקה בקולג', בעירה איטית, מאויבים לאוהבים

מייקל רק רצה לשרוד. אחרי חיים מלאים בצללים, כאב וחרדות, כל מה שהוא חיפש היה קצת שקט. אבל השקט שהוא כל כך השתוקק לו, לא הגיע. במקום זה *הוא* הגיע. ג'קסון, הקאפו של אחת ממשפחות המאפיה הכי מסוכנות בעיר, בן אדם קר, אכזרי וקטלני, שלא מהסס, אפילו לא לרגע קטן, וחוטף את מייקל. וזה נראה למייקל כמו סוף הדרך. הוא חשב שכאן זה נגמר. אבל בתוך המלחמה ביניהם, ניצת משהו אחר. מבטים שנמשכים שנייה יותר מדי. שתיקות שמרגישות טעונות. והלב... הלב שלא מצליח להישאר אדיש. שונאים. ואז.. ואז אולי משהו אחר. כשהכאב נפגש עם הסכנה, כשהעבר לא מרפה - האם לאהבה יש בכלל מקום? "בצל הקאפו" הוא רומן דרמה אפל וסוחף על גבולות מטושטשים, אהבה בלתי אפשרית, ועל שני אנשים שלא היו אמורים למצוא אחד את השני. אבל אולי זה בדיוק מה שהם הכי צריכים.