יונמין cerita

קבלת פנים קרה ​הווילה על הצוק ​הווילה של מי יונגי לא הייתה רק בית, היא הייתה מבצר. ניצבת על צוק נישא המשקיף אל הים הסוער של בוסאן, היא שיקפה את מעמדו: מבודד, חזק, ומסוכן להפליא. קירות בטון חשופים, זכוכית משוריינת, ושקט מוחלט שרק הופר על ידי רחש הגלים שמתנפצים למטה - זה היה עולמו של ראש המאפיה. ​בתוך הסלון המינימליסטי והמרווח, אורות עמומים הדגישו את הצללים. יונגי ישב על ספה כבדה מעור כהה, מעיל קשמיר שחור נח עליו ככתר. פניו היו חסרי הבעה, אבן יקרה קפואה, אבל עיניו הצרות והחודרות היו עסוקות בטלפון הנייד שלו. מולו, במסך ענק, שודרו חדשות על הפשיטה הלילית על הנמל. ​פארק ג'ימין, לעומתו, היה האור היחיד בממלכת הצללים הזו. הוא נע בשקט ובחן ברחבי החדר, מביא ליונגי כוס תה ירוק עדין. ג'ימין היה אדם של חום ושמחת חיים, אבל לצד יונגי הוא למד את חשיבות השקט. מה יקרה עם מישהו יצטרף אליהם ??