xoxoromee
״אתה אולי סחטת אותי באיומים, ואולי שמת לי טבעת יהלום על האצבע בשביל הכתר שלך, אבל כדאי שתכניס את זה טוב טוב למוח הקר שלך - אני לא הרכוש שלך. אתה לא הבעלים שלי, ואתה לא תנהל את החיים שלי.״
הפנים שלו נשארות קפואות לחלוטין מול הכעס שלי, אבל האחיזה שלו במותניים שלי מתהדקת בעוד חצי סנטימטר, מכריחה אותי להרגיש את הנוכחות המוחלטת שלו.
״את טועה, דולצ'ה,״ הוא לוחש בקור רוח מקפיא והסערה בעיניים האפורות שלו ננעלת בשלי, ״מהרגע שהחלפנו נדרים ועד שהמוות יפריד בינינו. את שלי. נקודה.״
אחרי שאיבדתי את בעלי, נדרתי נדר: לעולם לא שוב.
במשך חצי שנה מחקתי כל זכר לקיום שלו, התעלמתי מהשיחות שלו והייתי בטוחה שהצלחתי לברוח מההכרזה הפומבית והמטורפת שהוא כפה עליי מול כולם.
אבל לטוני יש שיטות משלו להזכיר לי שהזמן שלי נגמר.
הוא הקאפו החדש של מיאמי - מחושב, קר, ולא מראה שום רגש מלבד הדחף המעוות שלו לשלוט בי. כשהוא מופיע בניו יורק, הוא לא בא לבקש סליחה. הוא דוחק אותי לפינה ומשתמש בסחיטה שלא משאירה לי ברירה אלא לענוד את הטבעת שלו.
עכשיו אני איתו במיאמי. בזמן שהוא מנסה לאכוף את החוקים שלו, אני עסוקה בלמרר לו את החיים ולשגע אותו עד הקצה. אלא שהמלחמה בינינו מדליקה אש מסוכנת.
במשחק השליטה של טוני, הוא אולי מחזיק בקלפים - אבל אני עומדת לשרוף