פחד Stories

A fanfic about the hunger games. Here's a taste: 16 years old. That's my age. 100th. That's the number of the hunger games this year. I never really understood why they got recontinued. After the death of the mocking jay, it seemed as if they weren't so bad. Katniss wasn't there anymore, with her scars and husband to remind us of the terror she, and all other tributes had to face. At least that's what I've been told. I don't think it was about Katniss. Yes, she was the symbol of the revolution. The mocking jay. But revolutions are not just about the symbols. They are about memory and reason. I blame the capitol, and all the districts. They knew that after her death the silence would return. They knew that with science, comes return. And that's why I am right now standing in a big crowd, scared to be selected for a tribute.

*טריגר* רצח, אלימות, שביעי באוקטובר (לא בדיוק אבל כן) ----- ראיתי את כולם מסתכלים עליי, בוהים בי בתהדמה ובפחד, מרגישים ניצולים אבל גם מפחידים ממה שהם ראו , לא יכולתי יותר, זרקתי את העיפרון המלא בדם על הגופה של המחבל וברחתי , לא חשבתי על כלום, הרגע שבו תקעתי בו את העיפרון והוא נפל מתחת לרגלי, ללא רוח חיים ממשיכים להתנגן במוחי שוב שוב . יצאתי מהבית ספר, רצה כמו שלא רצתי בחיים, חולצה מלא בדם וידיים של פושעת, רוצחת, מישהי שעשתה משהו רע . הדמעות התחילו לזרום מכל הרוח שהייתה על פנייי באותו רגע, אבל לא הרגשתי כלום, הרגשתי כאילו הנשמה שלי יצא ברגע שבו זה קרה, ברגע שבו רצחתי מישהו, זה מה שאני רוצחת, פושעת, זה כנראה כבר משהו שהמוח לא יכול להכיל את זה, אז הוא מדחיק את זה. בלי ששמתי לב אני הגעתי ליער, מתנשפת, התחלתי להרגיש יותר את הפציעה ברגל, זה היה בתקופת החורף, זה היה עדיין בוקר, והיה מלא ערפל " שלום?" קול קרא לי מהערפל ' אני כבר משתגעת, אני חייבת לצאת מכאן .' חשבתי לעצמי, רמת האדרנלין שהייתה לי בגוף לא הייתה נראית הגיונית " יש לך כדור ברגל..." אמר הקול, כבר אפשר לשמוע שזה בן, נשמע בן גילי " גאון הדור " אמרתי בקול קר, עדיין לא מבינה ומכילה מה קרה " זה אני " הדמות התקרבה אליי מהערפל, אפשר כבר לראות את הצורת פנים שלה. "מי זה ??״ קראת

אז שמתי לב שבצקופה האחרונה אני כותבת יחסית הרבה, בין אם זה משימות כתיבה ובין אם זה משהו שהתחשק לי לכתוב בזה הרגע . אז חשבתי לעצמי למה לפרסם את זה כאן כי זה נותן לי מוטיבציה לכתוב. אז אני אפרסם כאן בלי נדר סיפורים שאני כותבת /וואנשוטים/ פאנפיקים וכו'. מקווה שתהנו ותבינו אותי🫣 רק מציינת למי שלא יודע אני מתמודדת מגיל קטן עם שגיאות כתיב ,אני מנסה כמה שיותר לעבוד על זה אבל הגיוני שתמצאו כאן שגיאות.

Dystopian, psychological horror, mystery short story inspired by Dissociative Identity Disorder. Chapters are titled by times, starting in the present, then to the future and back to the present.

want to be brave