פחד Stories

*טריגר* רצח, אלימות, שביעי באוקטובר (לא בדיוק אבל כן) ----- ראיתי את כולם מסתכלים עליי, בוהים בי בתהדמה ובפחד, מרגישים ניצולים אבל גם מפחידים ממה שהם ראו , לא יכולתי יותר, זרקתי את העיפרון המלא בדם על הגופה של המחבל וברחתי , לא חשבתי על כלום, הרגע שבו תקעתי בו את העיפרון והוא נפל מתחת לרגלי, ללא רוח חיים ממשיכים להתנגן במוחי שוב שוב . יצאתי מהבית ספר, רצה כמו שלא רצתי בחיים, חולצה מלא בדם וידיים של פושעת, רוצחת, מישהי שעשתה משהו רע . הדמעות התחילו לזרום מכל הרוח שהייתה על פנייי באותו רגע, אבל לא הרגשתי כלום, הרגשתי כאילו הנשמה שלי יצא ברגע שבו זה קרה, ברגע שבו רצחתי מישהו, זה מה שאני רוצחת, פושעת, זה כנראה כבר משהו שהמוח לא יכול להכיל את זה, אז הוא מדחיק את זה. בלי ששמתי לב אני הגעתי ליער, מתנשפת, התחלתי להרגיש יותר את הפציעה ברגל, זה היה בתקופת החורף, זה היה עדיין בוקר, והיה מלא ערפל " שלום?" קול קרא לי מהערפל ' אני כבר משתגעת, אני חייבת לצאת מכאן .' חשבתי לעצמי, רמת האדרנלין שהייתה לי בגוף לא הייתה נראית הגיונית " יש לך כדור ברגל..." אמר הקול, כבר אפשר לשמוע שזה בן, נשמע בן גילי " גאון הדור " אמרתי בקול קר, עדיין לא מבינה ומכילה מה קרה " זה אני " הדמות התקרבה אליי מהערפל, אפשר כבר לראות את הצורת פנים שלה. "מי זה ??״ קראת

want to be brave

אז שמתי לב שבתקופה האחרונה אני כותבת יחסית הרבה. לפעמים אלה משימות כתיבה, לפעמים רעיון שקפץ לי לראש באמצע היום, ולפעמים סתם משפט אחד שהחליט להתרחב לעמוד שלם בלי אישור ממני. ובאיזשהו שלב חשבתי לעצמי - אם אני כבר כותבת כל כך הרבה, למה לא פשוט לפרסם את זה כאן? אולי זה אפילו ייתן לי עוד מוטיבציה להמשיך לכתוב, במקום שכל הקטעים האלה יישארו שמורים באיזו תיקייה נשכחת או במחברת שאני אפתח שוב רק בעוד שנה. אז כן, אני כנראה אפרסם כאן, בלי נדר, כל מיני דברים שאני כותבת - סיפורים, וואנשוטים, פאנפיקים, קטעים קצרים, רעיונות אקראיים, ואולי גם דברים שאין לי באמת דרך להסביר חוץ מ״זה פשוט הופיע לי במוח״. חלק מהדברים יהיו רציניים, חלק יהיו כאוס מוחלט, וחלק כנראה נכתבו באחת בלילה תוך כדי משבר יצירתי קטן. מקווה שתיהנו, תתחברו, או לפחות תשרדו את צורת החשיבה שלי🫣 לא מובטח שבכלל תבינו מה עובר לי בראש, אבל יהיה פאן (לא האל, המילה באנגלית).✨