רצח cerita

אבי קרטר בת החמש־עשרה לא רצתה לעבור לעיירת החוף גרייס־הארבור. היא לא רצתה להתחיל מחדש.
לא רצתה להכיר אנשים חדשים.
ובטח שלא רצתה לסחוב איתה את הסודות והזיכרונות שניסתה להשאיר מאחור. אבל ביום הראשון ללימודים הכול משתנה. היא פוגשת את לונה וסשה, שתי בנות שמצליחות לפרוץ את החומות שבנתה סביב עצמה. יחד איתן היא מוצאת משהו שלא היה לה כבר הרבה זמן - חברות אמיתית. ואז מגיע הלילה שבו ברק פוגע במגדלור הנטוש שעל הצוק. מאחורי קיר שהתמוטט מתגלה מעבר סודי. באותו לילה אחיה הגדול של אבי נעלם. כשהחיפושים אחריו מובילים אותה אל תעלומה עתיקה על אוצר אבוד, היא נאלצת לשתף פעולה עם שלושה נערים שהיא בקושי מכירה: מתאו הגאון שמחבר כל רמז, נואה שמוכן לעשות הכול בשביל האנשים שהוא אוהב, ולוקה מורטי - הבחור השחצן, המעצבן והבלתי נסבל שהיא לא מצליחה להתרחק ממנו. מה שמתחיל כחיפוש אחר תשובות הופך במהרה למרוץ מסוכן נגד אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי להגיע לאוצר ראשונים. בדרך, שישה נערים שונים לגמרי ילמדו לסמוך זה על זה, לשמור זה על זה, ולהפוך ממשפחה של זרים לחבורה שאף אחד מהם לא ירצה לאבד. אבל ככל שהם מתקרבים לאמת, כך הם מגלים שיש סודות מסוכנים יותר מהאוצר עצמו. וסודות כאלה עלולים לשנות את החיים של כולם. יש אוצרות שאסור למצוא.
יש סודו

"אני רוצה להיות כנועה לך. תן לי להיות שלך. תשפיל אותי. תכה אותי. תתייחס אליי כאל בובה. אני רוצה להיות שלך, אדוני." ~ כתיבה מדהימה חסרת שגיאות כתיב, מכיוון שידוע לי שהרבה פה כותבים עם שגיאות כתיב וזה הורס את הספר. לא אשים הגבלת גיל כי לרוב לא מקשיבים להגבלה גם ככה. ... אונס, רצח, דמעות, כניעה, אילוץ, דומיננטיות, BDSM, שליטה, מאפיה, כל מה שטוב בספר.

כשרצח מתבצע בין החצרות, לא רצים, לא בורחים, לא נבהלים, עושים אסיפה. בעולם הפיות המחולק לחצרות, שמועות על מלחמה מועברות בלחישות, מקרי רצח מתרחשים וגופות מופיעות בחצרות אליהם הן לא שייכות. אנשי המעמד הגבוה זועמים, אנשי העם מבוהלים ואין איש היודע מה הגורם לרציחות הפתאומיות, לכן החליטו על זימון אסיפה, שני נציגים מכל חצר ישתתפו וילכו לטירת אספאליס, המקום הניטרלי ביותר, היחיד שאינו שייך לחצר מסוימת, שם תתרחש אסיפה בנוגע למצב ושם תתנהל החקירה של המקרים המזעזעים, המקרים המאיימים לפלג את עולם הפיות. תישארו חזקים, תהיו חכמים, ותשתמשו בכל אמצעי לפתירת התעלומה.

אני רק אומרת עכשיו שיש טריגרים בספר⚠️ אני אומרת גם שיש מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית והפרעות אכילה בספר, ובתור מישהי שעברה את זה אני אכתוב דברים אמיתיים שאני עברתי אז בבקשה למי שיש משהו לא טוב להגיד שפשוט ישמור אותו לעצמו. תודה❤️ אבי קרטר בת החמש־עשרה לא רצתה לעבור לעיירת החוף גרייס־הארבור. היא לא רצתה להתחיל מחדש.
לא רצתה להכיר אנשים חדשים.
ובטח שלא רצתה לסחוב איתה את הסודות והזיכרונות שניסתה להשאיר מאחור. אבל ביום הראשון ללימודים הכול משתנה. היא פוגשת את לונה וסשה, שתי בנות שמצליחות לפרוץ את החומות שבנתה סביב עצמה. יחד איתן היא מוצאת משהו שלא היה לה כבר הרבה זמן - חברות אמיתית. ואז מגיע הלילה שבו ברק פוגע במגדלור הנטוש שעל הצוק. מאחורי קיר שהתמוטט מתגלה מעבר סודי. באותו לילה אחיה הגדול של אבי נעלם. כשהחיפושים אחריו מובילים אותה אל תעלומה עתיקה על אוצר אבוד, היא נאלצת לשתף פעולה עם שלושה נערים שהיא בקושי מכירה: מתאו הגאון שמחבר כל רמז, נואה שמוכן לעשות הכול בשביל האנשים שהוא אוהב, ולוקה מורטי - הבחור השחצן, המעצבן והבלתי נסבל שהיא לא מצליחה להתרחק ממנו. מה שמתחיל כחיפוש אחר תשובות הופך במהרה למרוץ מסוכן נגד אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי להגיע לאוצר ראשונים. בדרך, שישה נערים שונים לגמרי ילמ

ריינס: ״פחד. מעלה מטה מעלה מטה. חרדה. מעלה מטה מעלה מטה.״ ריינס נושאת סודות שאי אפשר למחוק. המסכה שלה מגנה עלייה, אבל כל צעד וכל נשימה מזכירים לה שהעולם מחפש את האמת שלה. ואם הרגע הזה יגיע- כמה זמן תוכל להחזיק את המסכה?. ראידר: ראידר ניסה כל חייו להיות מספיק. מספיק חזק. מספיק מוכשר. מספיק טוב בשביל אביו. אבל לא משנה כמה התאמן או נלחם, הוא תמיד נשאר אכזבה. הכנפיים הזהובות הן ההזדמנות האחרונה שלו לשנות את זה. ההזדמנות היחידה להפוך למישהו שאי אפשר לזלזל בו. הדרך לחלום יכולה להיות הדבר שיהרוס אותו לגמרי. אבל כמה רחוק יהיה מוכן ראידר להגיע?

היי אני ליאור בת 18 זה ספר ראשון שלי אז ככה היי אני סופי ואחרי הרבה שנים החלטתי לספר את סיפור שלי על זוגיות שלי משפחה וטראומת החלטתי לא לספר רק מנקדות מבט שלי האלה כל נקודת מבט של אנשים שאיתי אז זה חלק ראשון של סיפור יש המשך מחכה לראות כמה יקראו אז אם אתם רוצים המשך פשוט תכתב מקווה תהנה קריאה מהנה 🩷🩷 לסיכום : זה צד שלי !

ויולט אייברי, אחות במחלקת טראומה בבית חולים רומן סוקולוב בלש פרטי ושוטר לשעבר צריכים לעבוד ביחד על מקרה רצח שמערער את המדינה אך יש בינהם ניגודים מוחלטים

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.

ג׳יי וסלין היו בלתי נפרדים. למרות האישיות המוחצנת של סלין והפנימית של ג׳יי, וההפכים בינהם, הם לא עזבו את הבית אחד של השני מאז שנפגשו בפעם הראשונה, הם תמיד מצאו את הדרך חזרה אחד אל השני. ככל שהתבגרו, כשהתיכון התקדם החיים שלהם המשיכו למשוך אותם לכיוונים שונים. הם מגלים סודות על העיירה, מחברים בין נקודות ומנסים להבין מה קרה לפני עשרים שנה כשרצח שמתקשר בין הוריהם מתגלה להם. סלין מכירה מישהו חדש, ובזמן שהיא מתאהבת ג׳יי, שתמיד היה בטוח שהוא רק החבר הכי טוב שלה, מגלה שקשה לו לראות אותה שייכת למישהו אחר, ומוצא את עצמו מתאבק ברגש שלא אמור להיות שם. כי איך אפשר לקנא במישהו שמעולם לא הייתה לך את הזכות לאהוב? הם מעולם לא היו צריכים לדמיין את החיים שלהם בלי השני. אך כשהגבולות בינהם מטשטשים, מה שתמיד הרגיש טבעי הופך למסובך. וכל אחד מהם מגלה שיש רגשות שאי אפשר להעמיד פנים שלא קיימים. הם צריכים להבין אם הם מוכנים להסתכן בלאבד את הדבר הכי יקר שיש להם כדי לזכות במשהו גדול יותר, בזמן שהם מתמודדים עם שאלות גדולות יותר, למה אמא של ג׳יי עזבה אותו? מי הייתה הנערה שנרצחה? מה הקשר בין הוריהם לרצח?

חמש עשרה שנים של דם, זיעה ומשמעת ברזל נמחקו עבור אלנה בלילה גשום אחד. תאונת דרכים מסתורית לקחה את חייו של אביה, ריסקה לה את הקרסול, והשאירה אותה לבושה בסינר שחור במועדון לילה תת-קרקעי, מוזגת אלכוהול לטיפוסים מפוקפקים רק כדי לכסות חובות ענק שהיא לא מבינה. היא בנתה סביבה חומות של ציניות, ונשבעה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב שוב. עד שמרקוס נכנס בדלת. הוא אלגנטי, מרוחק, ולובש חליפות יקרות מדי עבור המקום המעופש שלה. הוא האיש שגורם לבעיות של משפחת פשע אירופאית חזקה להיעלם. "המנקה". והבעיה הנוכחית שלו היא אלנה. עבור אדם שהרג עשרות אנשים בלי להניד עפעף, מרקוס מוצא את עצמו מול האויב הכי גדול שלו: הרגש. כשהנאמנות למשפחה מתנגשת עם הרצון להגן על הבחורה שנועדה לחיסול, שניהם יגלו שלרקוד על קרח דק... זה רק עניין של זמן עד שהכל יתרסק. --- טריגרים: רומנטיקה אפלה, עולם התחתון, אובססיביות, אלימות.

שלום לכם קוראים יקרים! וברוכים הבאים לספר חדש! או שמא אוכל לומר 'מסע בזמן' הכירו את שארלוט, נערת אצולה רגילה ב1930, עד שמצאה משהו, הדבר עורר בה חרדה וסקרנות משולבים יחידיו! בזאת החליטה שארלוט לצאת למסע מלהיב, למצוא את האשם, להפליל אותו למשטרה והכל? מבלי שהשם הטוב ווילסון יפגע, כי אם הורייה יגלו שהיא אחראית לדבר היא תסתבך בצרה נוראית. קריאה מהנה! הספר מכיל- *רומנטיקה (לא כולל תכנים מניים) *אקשן *אימה *רצח

סטלה דה רוסו לא רצתה להתחתן עם לייאון מרטינז, הקאפו הכי מסוכן שהאדמה הכירה. אבל בריתות נכתבות בדם - לא ברגש. היא נשלחת אליו בכפייה, והוא מקבל אותה כמו עסקה. אלא שאף אחד מהם לא מוכן למה שהלב יחשוף. או למה שהעתיד יסתיר.

אילין. קוראים לי אילין, אבל יש כאלה שגם קוראים לי מוות מתוק. אני רקדנית, חשפנית. אה ורוצחת. לא הרבה יודעים מהי עבודתי שאני מרוויחה ככה טוב. אני אוהבת דם. אך הוא לא ידע מהי עבודתי האמיתית והוא גם לא התייחס לזה שאני חשפנית . הוא ראה את אילין או את אילין השווה או הזונה כמו שכינו אותי. וזה מה שגרם לי להתאבסס . יאמאן לא ידע מי אני, לפחות כך חשבתי. זה כול מה שאתם צריכים לדעת על הספר החדש שלי. מוות מתוק ⚠️ אזהרת תוכן ⚠️ הספר/הפרק שלפניכם כולל תיאורים מפורטים של סקס, מיניות בוטה ופעילות אינטימית נועזת במיוחד. לא מתאים לקטינים, לא לבעלי לב חלש, ולא למי שמעדיפים רומנים "עדינים". המשך הקריאה על אחריותך בלבד. אם את/ה לא בעניין של 🔥 - אולי עדיף לדלג. ⸻ 🖋️ הערה מהסופרת לקוראים והקוראות היקרים: אז ככה. הספר הזה? הוא לא סתם עוד רומן עם אזהרות כלליות. הוא גרפי, נועז, פרוע ולא מתנצל. יש בו תיאורים מפורטים של סקס, יחסים מורכבים, מצבים רגשיים אינטנסיביים וכל מה שלא "נעים" או "נחמד". אם אתם מחפשים ספר רגוע - זה לא זה. אם אתם מתרגשים מתוכן מטלטל - ברוכים הבאים. 📌 שימו לב: אני מוציאה פרקים בזמני החופשי, כשאני מצליחה לנשום בין החיים עצמם. שום דבר פה לא על אחריותי - לא ההתמכרות, לא הדמעות, לא הלב שיצא מהמקום. המשך הקריאה על אחריותכ

-"הוא לא נולד לתוך שקט - הוא נולד לתוך סערה. אבל מתוך כל הרעש, הוא בחר להיות לב.״ אוייבים לאוהבים -מכירים דרך זה שההורים חברים -17+16 -הומואים -בולי ‏-Hates in public love in private -בית מתפרק

*טריגר* רצח, אלימות, שביעי באוקטובר (לא בדיוק אבל כן) ----- ראיתי את כולם מסתכלים עליי, בוהים בי בתהדמה ובפחד, מרגישים ניצולים אבל גם מפחידים ממה שהם ראו , לא יכולתי יותר, זרקתי את העיפרון המלא בדם על הגופה של המחבל וברחתי , לא חשבתי על כלום, הרגע שבו תקעתי בו את העיפרון והוא נפל מתחת לרגלי, ללא רוח חיים ממשיכים להתנגן במוחי שוב שוב . יצאתי מהבית ספר, רצה כמו שלא רצתי בחיים, חולצה מלא בדם וידיים של פושעת, רוצחת, מישהי שעשתה משהו רע . הדמעות התחילו לזרום מכל הרוח שהייתה על פנייי באותו רגע, אבל לא הרגשתי כלום, הרגשתי כאילו הנשמה שלי יצא ברגע שבו זה קרה, ברגע שבו רצחתי מישהו, זה מה שאני רוצחת, פושעת, זה כנראה כבר משהו שהמוח לא יכול להכיל את זה, אז הוא מדחיק את זה. בלי ששמתי לב אני הגעתי ליער, מתנשפת, התחלתי להרגיש יותר את הפציעה ברגל, זה היה בתקופת החורף, זה היה עדיין בוקר, והיה מלא ערפל " שלום?" קול קרא לי מהערפל ' אני כבר משתגעת, אני חייבת לצאת מכאן .' חשבתי לעצמי, רמת האדרנלין שהייתה לי בגוף לא הייתה נראית הגיונית " יש לך כדור ברגל..." אמר הקול, כבר אפשר לשמוע שזה בן, נשמע בן גילי " גאון הדור " אמרתי בקול קר, עדיין לא מבינה ומכילה מה קרה " זה אני " הדמות התקרבה אליי מהערפל, אפשר כבר לראות את הצורת פנים שלה. "מי זה ??״ קראת

יהיו פה סיפורים שהם בעיקר הקדמה וחלק של סיפור. כתבתי אותם במהלך קורס כתיבה ואני אשמח שתודיעו לי אם אהבתם! כך רוב הסיכויים שהם יפכו לספר פה! פעם בשבועיים קבוע.