דרמה Stories

״אתה אולי סחטת אותי באיומים, ואולי שמת לי טבעת יהלום על האצבע בשביל הכתר שלך, אבל כדאי שתכניס את זה טוב טוב למוח הקר שלך - אני לא הרכוש שלך. אתה לא הבעלים שלי, ואתה לא תנהל את החיים שלי.״ הפנים שלו נשארות קפואות לחלוטין מול הכעס שלי, אבל האחיזה שלו במותניים שלי מתהדקת בעוד חצי סנטימטר, מכריחה אותי להרגיש את הנוכחות המוחלטת שלו. ״את טועה, דולצ'ה,״ הוא לוחש בקור רוח מקפיא והסערה בעיניים האפורות שלו ננעלת בשלי, ״מהרגע שהחלפנו נדרים ועד שהמוות יפריד בינינו. את שלי. נקודה.״ אחרי שאיבדתי את בעלי, נדרתי נדר: לעולם לא שוב. במשך חצי שנה מחקתי כל זכר לקיום שלו, התעלמתי מהשיחות שלו והייתי בטוחה שהצלחתי לברוח מההכרזה הפומבית והמטורפת שהוא כפה עליי מול כולם. אבל לטוני יש שיטות משלו להזכיר לי שהזמן שלי נגמר. הוא הקאפו החדש של מיאמי - מחושב, קר, ולא מראה שום רגש מלבד הדחף המעוות שלו לשלוט בי. כשהוא מופיע בניו יורק, הוא לא בא לבקש סליחה. הוא דוחק אותי לפינה ומשתמש בסחיטה שלא משאירה לי ברירה אלא לענוד את הטבעת שלו. עכשיו אני איתו במיאמי. בזמן שהוא מנסה לאכוף את החוקים שלו, אני עסוקה בלמרר לו את החיים ולשגע אותו עד הקצה. אלא שהמלחמה בינינו מדליקה אש מסוכנת. במשחק השליטה של טוני, הוא אולי מחזיק בקלפים - אבל אני עומדת לשרוף

בספר הזה יהיו קטעים שכתבתי בעבר או שאני אכתוב בעתיד, שמגיעים מרעיונות שעולים לי מידי פעם לסיפורים שאני בחיים לא אצליח לכתוב, סתם השראה פתאומית, או אתגרי כתיבה למיניהם. רוב הקטעים מתקיימים איכשהו באותו יקום/יקומים מקבילים (בדרכים שאני לא אנסה להסביר כי זה מורכב מידי, אתם מוזמנים לנסות לנחש את הקשרים) ולכן יש סיכוי שידובר על אותן דמויות, או שיהיו רמזים שיזכירו דמויות שחלקכם מכירים. לא יהיו פה (כמעט) סופים טובים, אם בכלל יהיו סופים, אז מי שבא לחפש באושר ועושר שיפנה לספרים טובים יותר. ***למי שמכיר אותי זה צפוי, אבל אני מזהירה מראש: כל הקטעים עלולים להכיל אלימות, דם, מוות, רצח, התעללות, חטיפה, אובדניות, פגיעה עצמית, רמזים קלים לאונס ועוד כל מיני... (למה זה מרגיש לי כמו סימון של אלרגנים על אוכל?) אני אשתדל לכתוב בתחילת פרק את הטריגרים שעלולים להיות בו, אבל זה גם כאן ליתר ביטחון. אגב הכריכה באדיבות AI לא משהו, בהזדמנות אני אנסה ליצור אחת טובה יותר...

סופי והוריה היו משפחה מאושרת, עד יום אחד, שבו עולמה של סופי התרסק, האמא גילתה שהאבא בגד בה עם מישהי אחרת, הלב שלה נשבר והיא התחילה לחיות על יין והשתכרות ומועדונים, וגילתה מחלת נפש, סופי נאלצה לעבור לגור עם אביה ואשתו המתעללת אנסטסיה, היא מצטרפת לבית ספר חדש ופוגשת את שרלוט קרטר וג׳יימס, היא מתחילה להתאקלם ולהתרגל, ואז מגלה שהבית ספר הזה ממש לא כמו שחשבה...

חרב אחת תשנה חיים של אנשים רבים.

מאי חוזרת סוף סוף ממסע אימונים שלה של השלושה שנים בחיוך זוהר ומוכנה להכול, עד שהיא נזכרת עם מי היא צריכה להתמודד. אקאטסוקי מאדארה צמח אלוורה רוחות רפאים סאסקה קגוייה. העין של מאי מתעוותת, אוקי אולי היא לא מוכנה לחרא שהולך לרדת! תזדיין עם המערכת הארורה ההיא! כן מאי ממש לא מוכנה להתמודד עם החרא שיורד וכן היא עדיין שונאת את המשחק המחורבן הזה הוא לא מפסיק לנסות להרוג אותה!!

בס״ד כל החיים שלי לימדו אותי דבר אחד, בעולם הזה אין מקום לרחמים. גדלתי בין אנשים שלא מפחדים ללכלך את הידיים. אנשים שמדברים בשקט... אבל גורמים לאחרים לשתוק. אני לא החייל של המדינה. אני החייל של המלחמות שאנשים אחרים מפחדים להילחם בהן. נאמנות, כבוד ונקמה. אלה החוקים היחידים שאני מכיר. בעולם שלי קוראים לי רפא. בעולם החיצוני קוראים לי רפאל איפרגן. בעולם שלי לא שואלים שאלות, רק מבצעים פקודות. אני הבכיר במאפיה שכולם מפחדים ממנה. האיש שהשם שלו עובר בלחישה. ואני בחיים לא טעיתי במטרה. עד שהיא הופיעה. - קוראים לי יהלי ללום. סיימתי צבא, והתחלתי ללמוד מחשבים. היום אני כבר עובדת עם השב״כ בערבוב מודיעיני בין המתקדמים שיש. אני אוהבת קודים, מסכים ומערכות. בעולם של מחשבים הכול הגיוני. יש חוקים, יש סדר. אבל יום אחד ביצעתי משימה אחת שלא הייתי צריכה לבצע. טעות אחת קטנה. פתאום מצאתי את עצמי בתוך מערכת שלא הייתה אמורה להיות קיימת. מערכת של אנשים מסוכנים. אנשים שלא מוחקים קבצים - הם מוחקים אנשים. ובין הרשימה שלהם עומד אדם אחד. רפא איפרגן. הבעיה היא... שהוא כבר מצא אותי. ולפעמים המפלצת שמגיעה לקחת אותך היא גם היחידה שיכולה להציל אותך.

הוא הקאפו של לונדון היא הבת של הקאפו האכזרי מאיטליה עסקה אחת שהרסה את חייהם לטוב ולרע. ⚠️ אלימות קללות אלכוהול סמים אונס ~כל הזכויות שמורות לי.~

ליב משוכנעת שאין לה זמן לאהבה. היא מסתדרת מצוין לבד. חוץ מכמה רגעים קטנים שמזכירים לה עד כמה הבדידות צורבת. אבל כשהחברה הכי טובה שלה קובעת לה דייט עיוור עם זר בשם נואה האנטר, היא מבינה שאין לה ברירה אלא להיגרר להרפתקה שלא ביקשה. נואה חי בשביל העבודה והעסקים שלו. מבחינתו זוגיות היא בזבוז זמן, ודייטים הם מטרד מיותר. כשהחבר הכי טוב שלו מאלץ אותו להיפגש עם מישהי זרה, הוא בטוח שזה ייגמר מהר. אבל מה שקורה כששניים שלא רוצים אהבה נפגשים, עלול להפוך לסיפור שאף אחד מהם לא תכנן.

מייקל רק רצה לשרוד. אחרי חיים מלאים בצללים, כאב וחרדות, כל מה שהוא חיפש היה קצת שקט. אבל השקט שהוא כל כך השתוקק לו, לא הגיע. במקום זה *הוא* הגיע. ג'קסון, הקאפו של אחת ממשפחות המאפיה הכי מסוכנות בעיר, בן אדם קר, אכזרי וקטלני, שלא מהסס, אפילו לא לרגע קטן, וחוטף את מייקל. וזה נראה למייקל כמו סוף הדרך. הוא חשב שכאן זה נגמר. אבל בתוך המלחמה ביניהם, ניצת משהו אחר. מבטים שנמשכים שנייה יותר מדי. שתיקות שמרגישות טעונות. והלב... הלב שלא מצליח להישאר אדיש. שונאים. ואז.. ואז אולי משהו אחר. כשהכאב נפגש עם הסכנה, כשהעבר לא מרפה - האם לאהבה יש בכלל מקום? "בצל הקאפו" הוא רומן דרמה אפל וסוחף על גבולות מטושטשים, אהבה בלתי אפשרית, ועל שני אנשים שלא היו אמורים למצוא אחד את השני. אבל אולי זה בדיוק מה שהם הכי צריכים.

היא תמיד חשבה שלוקה ודמיאן הם כמו אחים, אבל כשהם מתחילים להתנהג איתה אחרת, הכל משתנה. רגשות מבולבלים משתלטים עליה - איך אפשר לבחור בין שני החברים הכי טובים שלך כשאתה לא בטוחה מה אתה מרגישה? בין רגעים של צחוק וקרבה, הם גורמים לה להרגיש שהיא עומדת בפני החלטה שתשנה הכל. מה קורה כשאהבה מציבה אותך במקום שאת לא מכירה?

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.