רומן قصص

• ספר שני בסדרה רסיסים של שקרים, ניתן לקרוא כיחיד🫶🏻 ג׳סיקה: זה לא סוד שאני לא מקשיבה להוריי. הם רוצים את הבת המושלמת, שתירש את החברה המצליחה שלהם ותפעל לפיהם. בולשיט. שולחים אותי לפנימיה בחו״ל? מושלם, רק שיכלל את כישורי הבריחה שלי. מאיימים שיקחו לי את הטלפון? קניתי חדש בכרטיס שלהם. מצמידים לי ארוס? מצאתי חבר מזוייף. טוב, אולי זה לא כל כך רציונלי לבקש מג׳ורדן לואיס השקט וקר הרוח להיות החבר המזוייף שלי, אבל זה מה שיש. מזל שהמומחיות שלי זה לרוץ כנגד כל הסיכויים. ג׳ורדן: אבא שלי לוחץ עליי להיות הכי טוב שיש. הכי מהיר. הכי חכם. הכי. לא מספיק שאני בקושי מצליח לעמוד בקצב שלו, גם הבחורה הזאת עם הגוונים הבלונדיניים בשיער מבקשת ממני עזרה. יותר מאיימת ממבקשת. הורדתי את המשמר, ועכשיו היא מאיימת לחפור בסוד שאני נואש להסתיר. אני רק צריך להיות החבר המזוייף שלה. להעמיד פנים. שני דברים שמסתבר שאני גרוע בהם. מכיל: אונס אלימות תוכן מיני התקפי חרדה התעללות במשפחה *חשוב לציין שיצירה זאת בדיונית*

״אתה אולי סחטת אותי באיומים, ואולי שמת לי טבעת יהלום על האצבע בשביל הכתר שלך, אבל כדאי שתכניס את זה טוב טוב למוח הקר שלך - אני לא הרכוש שלך. אתה לא הבעלים שלי, ואתה לא תנהל את החיים שלי.״ הפנים שלו נשארות קפואות לחלוטין מול הכעס שלי, אבל האחיזה שלו במותניים שלי מתהדקת בעוד חצי סנטימטר, מכריחה אותי להרגיש את הנוכחות המוחלטת שלו. ״את טועה, דולצ'ה,״ הוא לוחש בקור רוח מקפיא והסערה בעיניים האפורות שלו ננעלת בשלי, ״מהרגע שהחלפנו נדרים ועד שהמוות יפריד בינינו. את שלי. נקודה.״ אחרי שאיבדתי את בעלי, נדרתי נדר: לעולם לא שוב. במשך חצי שנה מחקתי כל זכר לקיום שלו, התעלמתי מהשיחות שלו והייתי בטוחה שהצלחתי לברוח מההכרזה הפומבית והמטורפת שהוא כפה עליי מול כולם. אבל לטוני יש שיטות משלו להזכיר לי שהזמן שלי נגמר. הוא הקאפו החדש של מיאמי - מחושב, קר, ולא מראה שום רגש מלבד הדחף המעוות שלו לשלוט בי. כשהוא מופיע בניו יורק, הוא לא בא לבקש סליחה. הוא דוחק אותי לפינה ומשתמש בסחיטה שלא משאירה לי ברירה אלא לענוד את הטבעת שלו. עכשיו אני איתו במיאמי. בזמן שהוא מנסה לאכוף את החוקים שלו, אני עסוקה בלמרר לו את החיים ולשגע אותו עד הקצה. אלא שהמלחמה בינינו מדליקה אש מסוכנת. במשחק השליטה של טוני, הוא אולי מחזיק בקלפים - אבל אני עומדת לשרוף

אלה הייתה בטוחה שהחלק הקשה ביותר יהיה להתקבל לסטנפורד. היא טעתה. בגיל תשע עשרה, רחוקה מישראל ומהחיים שהכירה, היא מגיעה לקליפורניה מוכנה להתחיל מחדש. ללמוד. להצליח. להוכיח שכל השנים שבהן עבדה בשביל הרגע הזה היו שוות את זה. ואז היא פוגשת את קלווין קיין. בן עשרים ותשע. מרצה אורח. מיליארדר. והאדם האחרון שהיא הייתה אמורה להתקרב אליו. הוא היה יהיר, קר ומעצבן בצורה בלתי נסבלת. והיא הייתה אמורה לשנוא אותו. אבל יש סודות שנועדו להישאר קבורים. ויש סוד אחד שיכול להרוס את כל מה שבנו.

חשבתי שאני טובה בזה - להסתיר. להסתיר את הצעקות, את הסימנים, את הלילות הארוכים שבהם אני נרדמת עם כאב בגרון ודם מתחת לעור. במקום שבו הכול מבריק, הייתי הסדק היחיד, ולאף אחד לא באמת אכפת... חוץ ממנו. אית׳ן. החבר של איידן. השקט. זה שיושב תמיד מהצד, מעשן סיגריה ושותק. לא הייתי אמורה להרגיש איתו בטוחה. לא הייתי אמורה לרצות להישאר. אבל בכל פעם שאני מתפרקת - הוא שם, והוא היחיד שרואה אותי באמת. היא לא ראתה אותי. לא באמת. בשבילה הייתי "החבר של איידן", עוד קול ברקע במסיבות ובחבורות צפופות. אבל אני ראיתי אותה. כל פעם שהיא צחקה חזק מדי, הלב שלי התכווץ. כל פעם שהיא הגיעה עם שרוולים ארוכים בקיץ - ידעתי. וכל פעם שהיא התרחקה מהעולם, הרגשתי שזה שורף לי בנשמה. הייתי אומר לה שהיא לא לבד. הייתי אומר לה שהיא יכולה להישען. אבל כשאתה אוהב מישהי שבורה - אתה לומד לחכות. עד שהיא סוף־סוף מסתכלת עליך באמת

שבועת הירח והאפר "אני המפלצת ששרפה את עולמך, או המלאך ששמר עלייך בין ההריסות?" חנה חיה בשקר במשך עשור. תחת הזהות הבדויה של אלכסנדרה, היא הסתירה את היותה יהודייה ואת הזיכרונות הבוערים מהלילה בו משפחתה נטבחה. אבל כשדמיאן, יורש המאפייה הספרדית האכזרי, חוטף אותה לתוך מרכבה שחורה וקורא לה בשמה האמיתי - כל חומות ההגנה שלה קורסות. דמיאן הוא לא סתם מאפיונר. הוא יצור של לילה, חצי-ערפד עם עיניים ירוקות שרואות הכל וסודות אפלים שקשורים ישירות לאפר של עברה. כשהיא נקרעת בין שנאה יוקדת למשיכה בלתי מוסברת, חנה מוצאת את עצמה במרכזו של מאבק כוחות קטלני בין דמיאן לאויביו המושבעים. אבל בחצות הלילה של יום הולדתה ה-18, הכל משתנה. הדם שזורם בעורקיה של חנה מתעורר, וחושף כוח עתיק שהוסתר אפילו ממנה. היא לא רק קורבן - היא זאבה. בעולם שבו ערפדים ואנשי זאב הם אויבים טבעיים, חנה ודמיאן יצטרכו להחליט: האם הם ימשיכו את המלחמה של אבותיהם, או שישרפו את העולם הישן כדי לבנות ממלכה שבה האהבה חזקה יותר מהדם? בגידה. נקמה. תשוקה בוערת. ושבועה אחת שחרוטה באפר.

אריאל ,אגם ,הודיה ,ימית וטליה בחוויה עם 4 בנים שיכירו בקרוב...

16 ילדים חמודים בלהקה מתמודדים בעיות קיצוץ ובעיות יומיומיות בחברה ובחיים עצמם.

‏

Summary That night again I find myself in the white rose garden with a white dress and a cape over my head walking among the white roses slowly bending over and smelling them only this time something changed in the dream that I look at the white roses they become red like a strong blood color I drop them from my hands and panic and the moment I raising my head up I see two people in the first wearing black hooded hood The other wearing a white hood I panic and my heart is beating hard I try to get up and I can not stop and freeze again And the black smoke is coming behind me and I try to move and I can not #6 in fantasy(23/12/2017) *draft*

היא רק רצתה ללבוש שמלה שחורה, לשים ליפסטיק אדום, ולהיעלם בתוך המוזיקה של המסיבה. הוא בא כדי לסגור חשבון ישן. אבל אז הוא ראה אותה - את הבת של האויב הכי גדול של המשפחה שלו. ולא ידע. הוא - הקאפו הבא של המאפיה הספרדית. היא - הבת של ראש המאפיה הברזילאית. משפחות ששונאות זו את זו מדם. כשהוא חוטף אותה למסע שאין ממנו דרך חזרה - היא חושבת שזה הסוף. אבל אז, לאט לאט, הם מתחילים להרגיש משהו שהם לא יכולים להסביר. שלושה חודשים של שתיקה, מתח, מבטים - ואז מגיע טיאגו. האקס שלה. הוא בא "להציל" אותה - אבל באמת? הוא רוצה את הכתר. כשהוא שולח הקלטה מזויפת לקאפו - הכול קורס. בגידה. דם. מלחמה. והיא? צריכה להחליט אם הלב שלה שווה למות בשבילו. ⸻ 🗡 למה לקרוא? • אויבים שמתאהבים • מאבקי כוח בין מאפיות • אקס מסוכן שמשחק משחק כפול • בגידה, נקמה... ואהבה חזקה מהכול. -אמיליה פראז: ביתו של קאפו ברזיל -דמיאנו דה לוקה: הקאפו העתידי של איטליה טרופים 🔫 גע בה ואתה מת 🔫 אויבים לאוהבים 🔫 מאפיה 🔫 מאבקי מאפיות 🔫 אהבה חזקה 🔫 רומן אירוטי 🔫 רצח 🔫 אקס אובססבי 🔫 התאהבות בפעם הראשונה בחיים

דיאנה יודעת משהו אחד ה יא נסיכה והעולם הוא המגרש שלה. כדי לראות את מאלו, הזמר הקולומביאני שמעטר את קירות הממלכה שלה היא צריכה 38,000 שקל. היא בטוחה שחיוך אחד לאימוש יספיק ך במקום הכסף היא קיבלה סירוב והצעה מעליבה: "תמלצרי" עכשיו היא חמושה בבגדי פליטים שתואמים את תפקידה הנוכחי ובאגו הפצוע, דיאנה נכנסת למסעדה המקומית כדי להרוויח את ההופעה היא לא תכננה לנקות שולחנות ובטח שלא לפגוש את הבוס, שגורם למאלו להיראות חיקוי זול. האם הוא יצליח לאלף את התינוקת הקטנה והחצופה שהופיעה בפתח העסק או שהיא תהפוך את המקום (והחיים שלו) לגיהינום??

יש דברים שבוערים בעוצמה על המגרש - וגם מחוצה לו ... אחרי עונת משחקים סוערת שהייתה לא קלה עם כתבות ופירסומים לא נעימים נועם ריבק בן 25 מגן של מנצ׳סטר סיטי חייב לתקן את התדמית שלו המנהלים שלו מחליטים למצאו פיתרון, שהדרך הכי טובה לזה היא לכתוב לו ביוגרפיה חשוף שיציג את נועם בכבוד וישנה את התפיסה מחשב של אנשים עליו . ופה נכנסת לנו לתמונה אגם רוזן בת 21 כתבת ספורט ומגישת פודקאסט לשעבר שזקוקה בדחיפות להתחלה חדשה , ההצעה של ספר הביוגרפיה של נועם היא הצעה עם הזדמנות מיוחדת עבורה , אבל ההיתמודידות עם הכוכב של מנצ׳סטר סיטי לא תהיה פשוטה כמו שהיא חושבת, בכל אופן האתגר החדש שלה לא יכול להיות יותר גרוע מהשמועות סביב ירידת הפודקאסט שלה בניו יורק . נועם ואגם יעבור ביחד את העונה , שבמהלכה הניצוצות מתחילים והמהלכים מתגלגלים, המחיצות נשברות והיחסים ביניהם גדלים למשהו בלתי צפוי . לאורך כל העונה האם הם יצליחו לכתוב את הסוף המאושר או שהאהבה ביניהם נועדה להתגלגל ?

המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️

קוראים לי אגם, 18 ואני אוהבת סקס. היום אני מתרגשת להתחיל את השנה הראשונה שלי בטירונות בצה״ל. כבר הרבה זמן שאני מחפשת לעצמי קצין חתיך עם נוכחות ושליטה - מישהו שידע להוביל ולהחזיק אותי. מאז שהגעתי לפה, הפנטזיות שלי רק הלכו והתחזקו. מחשבות מלוכלכות שלא עוזבות אותי, לפעמים משתלטות - לפעמים מרגשות, לפעמים מבלבלות. אני מרגישה שהן משפיעות עליי... גם לטוב וגם לרע.

מייקל רק רצה לשרוד. אחרי חיים מלאים בצללים, כאב וחרדות, כל מה שהוא חיפש היה קצת שקט. אבל השקט שהוא כל כך השתוקק לו, לא הגיע. במקום זה *הוא* הגיע. ג'קסון, הקאפו של אחת ממשפחות המאפיה הכי מסוכנות בעיר, בן אדם קר, אכזרי וקטלני, שלא מהסס, אפילו לא לרגע קטן, וחוטף את מייקל. וזה נראה למייקל כמו סוף הדרך. הוא חשב שכאן זה נגמר. אבל בתוך המלחמה ביניהם, ניצת משהו אחר. מבטים שנמשכים שנייה יותר מדי. שתיקות שמרגישות טעונות. והלב... הלב שלא מצליח להישאר אדיש. שונאים. ואז.. ואז אולי משהו אחר. כשהכאב נפגש עם הסכנה, כשהעבר לא מרפה - האם לאהבה יש בכלל מקום? "בצל הקאפו" הוא רומן דרמה אפל וסוחף על גבולות מטושטשים, אהבה בלתי אפשרית, ועל שני אנשים שלא היו אמורים למצוא אחד את השני. אבל אולי זה בדיוק מה שהם הכי צריכים.

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.