רומן Stories

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.

‏

Summary That night again I find myself in the white rose garden with a white dress and a cape over my head walking among the white roses slowly bending over and smelling them only this time something changed in the dream that I look at the white roses they become red like a strong blood color I drop them from my hands and panic and the moment I raising my head up I see two people in the first wearing black hooded hood The other wearing a white hood I panic and my heart is beating hard I try to get up and I can not stop and freeze again And the black smoke is coming behind me and I try to move and I can not #6 in fantasy(23/12/2017) *draft*

16 ילדים חמודים בלהקה מתמודדים בעיות קיצוץ ובעיות יומיומיות בחברה ובחיים עצמם.

היא רק רצתה ללבוש שמלה שחורה, לשים ליפסטיק אדום, ולהיעלם בתוך המוזיקה של המסיבה. הוא בא כדי לסגור חשבון ישן. אבל אז הוא ראה אותה - את הבת של האויב הכי גדול של המשפחה שלו. ולא ידע. הוא - הקאפו הבא של המאפיה הספרדית. היא - הבת של ראש המאפיה הברזילאית. משפחות ששונאות זו את זו מדם. כשהוא חוטף אותה למסע שאין ממנו דרך חזרה - היא חושבת שזה הסוף. אבל אז, לאט לאט, הם מתחילים להרגיש משהו שהם לא יכולים להסביר. שלושה חודשים של שתיקה, מתח, מבטים - ואז מגיע טיאגו. האקס שלה. הוא בא "להציל" אותה - אבל באמת? הוא רוצה את הכתר. כשהוא שולח הקלטה מזויפת לקאפו - הכול קורס. בגידה. דם. מלחמה. והיא? צריכה להחליט אם הלב שלה שווה למות בשבילו. ⸻ 🗡 למה לקרוא? • אויבים שמתאהבים • מאבקי כוח בין מאפיות • אקס מסוכן שמשחק משחק כפול • בגידה, נקמה... ואהבה חזקה מהכול. -אמיליה פראז: ביתו של קאפו ברזיל -דמיאנו דה לוקה: הקאפו העתידי של איטליה טרופים 🔫 גע בה ואתה מת 🔫 אויבים לאוהבים 🔫 מאפיה 🔫 מאבקי מאפיות 🔫 אהבה חזקה 🔫 רומן אירוטי 🔫 רצח 🔫 אקס אובססבי 🔫 התאהבות בפעם הראשונה בחיים

אנג'ל: נולדתי לתוך שקט. לא שמעתי את הבכי הראשון שלי, לא את הצחוק של החברות בכיתה, לא את הלחישות במסדרון. אני רגילה שאנשים מדברים לידי, אבל לא באמת איתי. רגילה להיות לבד - עד שהוא הגיע. יונתן ראה אותי כשכולם רק הביטו. אבל כשפחדים מהעבר והסודות של ההווה מאיימים להרוס הכול, אני לא בטוחה שהלב שלי מספיק חזק. יונתן: כשהיא נכנסה לי לחיים, פתאום שקט הפך לדבר הכי יפה ששמעתי. לא הייתי צריך מילים כדי להתאהב בה - רק מבט. רק חיוך. רק נשיקה שקטה. אבל כשהאקסית שלי מחליטה לנקום, אני מבין שהעולם של אנג'ל הרבה יותר שביר ממה שחשבתי. עכשיו, אני חייב להילחם עליה. גם אם היא לא בטוחה שאני צריך.

המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️

מייקל רק רצה לשרוד. אחרי חיים מלאים בצללים, כאב וחרדות, כל מה שהוא חיפש היה קצת שקט. אבל השקט שהוא כל כך השתוקק לו, לא הגיע. במקום זה *הוא* הגיע. ג'קסון, הקאפו של אחת ממשפחות המאפיה הכי מסוכנות בעיר, בן אדם קר, אכזרי וקטלני, שלא מהסס, אפילו לא לרגע קטן, וחוטף את מייקל. וזה נראה למייקל כמו סוף הדרך. הוא חשב שכאן זה נגמר. אבל בתוך המלחמה ביניהם, ניצת משהו אחר. מבטים שנמשכים שנייה יותר מדי. שתיקות שמרגישות טעונות. והלב... הלב שלא מצליח להישאר אדיש. שונאים. ואז.. ואז אולי משהו אחר. כשהכאב נפגש עם הסכנה, כשהעבר לא מרפה - האם לאהבה יש בכלל מקום? "בצל הקאפו" הוא רומן דרמה אפל וסוחף על גבולות מטושטשים, אהבה בלתי אפשרית, ועל שני אנשים שלא היו אמורים למצוא אחד את השני. אבל אולי זה בדיוק מה שהם הכי צריכים.

אריאל ,אגם ,הודיה ,ימית וטליה בחוויה עם 4 בנים שיכירו בקרוב...

חשבתי שאני טובה בזה - להסתיר. להסתיר את הצעקות, את הסימנים, את הלילות הארוכים שבהם אני נרדמת עם כאב בגרון ודם מתחת לעור. במקום שבו הכול מבריק, הייתי הסדק היחיד, ולאף אחד לא באמת אכפת... חוץ ממנו. אית׳ן. החבר של איידן. השקט. זה שיושב תמיד מהצד, מעשן סיגריה ושותק. לא הייתי אמורה להרגיש איתו בטוחה. לא הייתי אמורה לרצות להישאר. אבל בכל פעם שאני מתפרקת - הוא שם, והוא היחיד שרואה אותי באמת. היא לא ראתה אותי. לא באמת. בשבילה הייתי "החבר של איידן", עוד קול ברקע במסיבות ובחבורות צפופות. אבל אני ראיתי אותה. כל פעם שהיא צחקה חזק מדי, הלב שלי התכווץ. כל פעם שהיא הגיעה עם שרוולים ארוכים בקיץ - ידעתי. וכל פעם שהיא התרחקה מהעולם, הרגשתי שזה שורף לי בנשמה. הייתי אומר לה שהיא לא לבד. הייתי אומר לה שהיא יכולה להישען. אבל כשאתה אוהב מישהי שבורה - אתה לומד לחכות. עד שהיא סוף־סוף מסתכלת עליך באמת