user87859548
הייתי קצין ב־שייטת 13 - יחידה מובחרת שלא מתאימה לכל אחד.
אסרטיבי, חזק, כזה שלא מפחד להוביל. למדתי להסתער ראשון ולקבל החלטות כשאחרים מהססים.
יש בי את האש של מזל טלה. אני פועל מהר, בלי היסוס, עם מבט ישיר וכוח שמרגישים מיד כשאני נכנס לחדר.
אני לא אחד שמחכה שיגידו לו מה לעשות. אני יוזם, מסתער, לוקח שליטה - בדיוק כמו בשדה הקרב, וכמו בכל דבר בחיים.
הדם חם, האופי חד, והתשוקה שלי לחיים מורגשת בכל תנועה.
יש בי משהו פראי, כמעט מסוכן - אבל גם כריזמטי בצורה שקשה להתעלם ממנה.
אני לא רודף אחרי תשומת לב...
הנוכחות שלי כבר דואגת שהיא תגיע אליי
עד שהיא הגיעה - טירונית חדשה.
מפונקת, כזאת שנראה כאילו היא יודעת רק לחייך נכון ולבלבל לחיילים שלי את הראש.
ראיתי איך המבטים שלהם נמשכים אליה, איך המשמעת מתחילה להתרופף כשזה מגיע אליה.
היא ידעה בדיוק מה היא עושה - המבט, החיוך הקטן, הדרך שבה היא עומדת כאילו כל הבסיס הוא הבמה שלה.
אבל איתי... זה לא עבד ככה.
אני לא אחד שנופל לקסמים זולים.
כשעיניי פגשו בשלה לראשונה, היא בטח חשבה שתצליח לשחק גם בי כמו בשאר.
טעות.
שילבתי ידיים, מבטי נעוץ בה בקור רוח של מפקד שכבר ראה הכול.
"כאן זה לא משחקים," אמרתי בקול נמוך וחד. "ביחידה שלי או שאת לוחמת... או שאת לא נשארת."
אבל משום מה...
כשהיא חייכה אליי בחזרה - כאיל