רצח Stories

יהיו פה סיפורים שהם בעיקר הקדמה וחלק של סיפור. כתבתי אותם במהלך קורס כתיבה ואני אשמח שתודיעו לי אם אהבתם! כך רוב הסיכויים שהם יפכו לספר פה! פעם בשבועיים קבוע.

כשרצח מתבצע בין החצרות, לא רצים, לא בורחים, לא נבהלים, עושים אסיפה. בעולם הפיות המחולק לחצרות, שמועות על מלחמה מועברות בלחישות, מקרי רצח מתרחשים וגופות מופיעות בחצרות אליהם הן לא שייכות. אנשי המעמד הגבוה זועמים, אנשי העם מבוהלים ואין איש היודע מה הגורם לרציחות הפתאומיות, לכן החליטו על זימון אסיפה, שני נציגים מכל חצר ישתתפו וילכו לטירת אספאליס, המקום הניטרלי ביותר, היחיד שאינו שייך לחצר מסוימת, שם תתרחש אסיפה בנוגע למצב ושם תתנהל החקירה של המקרים המזעזעים, המקרים המאיימים לפלג את עולם הפיות. תישארו חזקים, תהיו חכמים, ותשתמשו בכל אמצעי לפתירת התעלומה.

*טריגר* רצח, אלימות, שביעי באוקטובר (לא בדיוק אבל כן) ----- ראיתי את כולם מסתכלים עליי, בוהים בי בתהדמה ובפחד, מרגישים ניצולים אבל גם מפחידים ממה שהם ראו , לא יכולתי יותר, זרקתי את העיפרון המלא בדם על הגופה של המחבל וברחתי , לא חשבתי על כלום, הרגע שבו תקעתי בו את העיפרון והוא נפל מתחת לרגלי, ללא רוח חיים ממשיכים להתנגן במוחי שוב שוב . יצאתי מהבית ספר, רצה כמו שלא רצתי בחיים, חולצה מלא בדם וידיים של פושעת, רוצחת, מישהי שעשתה משהו רע . הדמעות התחילו לזרום מכל הרוח שהייתה על פנייי באותו רגע, אבל לא הרגשתי כלום, הרגשתי כאילו הנשמה שלי יצא ברגע שבו זה קרה, ברגע שבו רצחתי מישהו, זה מה שאני רוצחת, פושעת, זה כנראה כבר משהו שהמוח לא יכול להכיל את זה, אז הוא מדחיק את זה. בלי ששמתי לב אני הגעתי ליער, מתנשפת, התחלתי להרגיש יותר את הפציעה ברגל, זה היה בתקופת החורף, זה היה עדיין בוקר, והיה מלא ערפל " שלום?" קול קרא לי מהערפל ' אני כבר משתגעת, אני חייבת לצאת מכאן .' חשבתי לעצמי, רמת האדרנלין שהייתה לי בגוף לא הייתה נראית הגיונית " יש לך כדור ברגל..." אמר הקול, כבר אפשר לשמוע שזה בן, נשמע בן גילי " גאון הדור " אמרתי בקול קר, עדיין לא מבינה ומכילה מה קרה " זה אני " הדמות התקרבה אליי מהערפל, אפשר כבר לראות את הצורת פנים שלה. "מי זה ??״ קראת

התיאור בשיפוצים אבל אני מקווה שהפרק הראשון יענה על כל השאלות☺️ או יתחיל שאלות חדשות?

סטלה דה רוסו לא רצתה להתחתן עם לייאון מרטינז, הקאפו הכי מסוכן שהאדמה הכירה. אבל בריתות נכתבות בדם - לא ברגש. היא נשלחת אליו בכפייה, והוא מקבל אותה כמו עסקה. אלא שאף אחד מהם לא מוכן למה שהלב יחשוף. או למה שהעתיד יסתיר.

שלום לכם קוראים יקרים! וברוכים הבאים לספר חדש! או שמא אוכל לומר 'מסע בזמן' הכירו את שארלוט, נערת אצולה רגילה ב1930, עד שמצאה משהו, הדבר עורר בה חרדה וסקרנות משולבים יחידיו! בזאת החליטה שארלוט לצאת למסע מלהיב, למצוא את האשם, להפליל אותו למשטרה והכל? מבלי שהשם הטוב ווילסון יפגע, כי אם הורייה יגלו שהיא אחראית לדבר היא תסתבך בצרה נוראית. קריאה מהנה! הספר מכיל- *רומנטיקה (לא כולל תכנים מניים) *אקשן *אימה *רצח

היי אני ליאור בת 18 זה ספר ראשון שלי אז ככה היי אני סופי ואחרי הרבה שנים החלטתי לספר את סיפור שלי על זוגיות שלי משפחה וטראומת החלטתי לא לספר רק מנקדות מבט שלי האלה כל נקודת מבט של אנשים שאיתי אז זה חלק ראשון של סיפור יש המשך מחכה לראות כמה יקראו אז אם אתם רוצים המשך פשוט תכתב מקווה תהנה קריאה מהנה 🩷🩷 לסיכום : זה צד שלי !

"אני רוצה להיות כנועה לך. תן לי להיות שלך. תשפיל אותי. תכה אותי. תתייחס אליי כאל בובה. אני רוצה להיות שלך, אדוני." ~ כתיבה מדהימה חסרת שגיאות כתיב, מכיוון שידוע לי שהרבה פה כותבים עם שגיאות כתיב וזה הורס את הספר. לא אשים הגבלת גיל כי לרוב לא מקשיבים להגבלה גם ככה. ... אונס, רצח, דמעות, כניעה, אילוץ, דומיננטיות, BDSM, שליטה, מאפיה, כל מה שטוב בספר.

סדרת שושלת המלכה: ספר ראשון ״השולחן של המלכה״- "אז ג׳פרי, אני מנכ"לית. כל מה שאכפת לי זה כסף וכוח. ובטח, אני יוצאת לדייטים ספונטניים - אבל אל תצפה ממני למשהו רציני, או ליותר מלילה אחד. אם ציפית לפרח קטן ומתוק שיתרשם מהסטייק שלך, אז טעית. ואגב, איפה היין שלי? אתה לא מצפה שאני אצטרף אליך בלי כוס שמפניה, נכון?" היא סיימה את נאומה בנשיפה כבדה. היא ציפתה לגועל, או לפחות לתדהמה. במקום זאת, ריינר אחז בסכין המעוטרת שלו וחזר לסטייק שלו, נוגס בו באיטיות ומתעלם ממנה לחלוטין לכמה שניות. "האם סיימת את ההצגה?" שאל לבסוף. "כן," אמרה אליסון, קצת יותר חלש. "אני מחכה. תתחיל לבכות ולומר שאתה לא רוצה אישה כזאת." ריינר הניח את הסכין והמזלג ברוגע. הוא הביט בה מבט שלא היה כועס, אלא מלא שיפוט משועשע. "את לא יודעת כלום עליי," אמר ריינר. "את לא יודעת אם אני שחצן, מרושע או מיליונר שמתעלל בבעלי חיים. אבל אני יכול להבטיח לך דבר אחד: אני לא ג'פרי." --------- אליסון קינגסווד בת ה-22, יורשת חברת הענק "Kingswood ", היא אימפריה עסקית שנוסדה על ידי אמה המאמצת,דיאנה. אבל אחרי מות אמה, אליסון מגלה שהצוואה מותנית: עליה להינשא בתוך 365 ימים, אחרת החברה תחליק לידיו של אחיה החורג, ג'יימס. היא צריכה למצוא פיתרון בדמות נישואין עיסקיים.

-"הוא לא נולד לתוך שקט - הוא נולד לתוך סערה. אבל מתוך כל הרעש, הוא בחר להיות לב.״ אוייבים לאוהבים -מכירים דרך זה שההורים חברים -17+16 -הומואים -בולי ‏-Hates in public love in private -בית מתפרק

אילין. קוראים לי אילין, אבל יש כאלה שגם קוראים לי מוות מתוק. אני רקדנית, חשפנית. אה ורוצחת. לא הרבה יודעים מהי עבודתי שאני מרוויחה ככה טוב. אני אוהבת דם. אך הוא לא ידע מהי עבודתי האמיתית והוא גם לא התייחס לזה שאני חשפנית . הוא ראה את אילין או את אילין השווה או הזונה כמו שכינו אותי. וזה מה שגרם לי להתאבסס . יאמאן לא ידע מי אני, לפחות כך חשבתי. זה כול מה שאתם צריכים לדעת על הספר החדש שלי. מוות מתוק ⚠️ אזהרת תוכן ⚠️ הספר/הפרק שלפניכם כולל תיאורים מפורטים של סקס, מיניות בוטה ופעילות אינטימית נועזת במיוחד. לא מתאים לקטינים, לא לבעלי לב חלש, ולא למי שמעדיפים רומנים "עדינים". המשך הקריאה על אחריותך בלבד. אם את/ה לא בעניין של 🔥 - אולי עדיף לדלג. ⸻ 🖋️ הערה מהסופרת לקוראים והקוראות היקרים: אז ככה. הספר הזה? הוא לא סתם עוד רומן עם אזהרות כלליות. הוא גרפי, נועז, פרוע ולא מתנצל. יש בו תיאורים מפורטים של סקס, יחסים מורכבים, מצבים רגשיים אינטנסיביים וכל מה שלא "נעים" או "נחמד". אם אתם מחפשים ספר רגוע - זה לא זה. אם אתם מתרגשים מתוכן מטלטל - ברוכים הבאים. 📌 שימו לב: אני מוציאה פרקים בזמני החופשי, כשאני מצליחה לנשום בין החיים עצמם. שום דבר פה לא על אחריותי - לא ההתמכרות, לא הדמעות, לא הלב שיצא מהמקום. המשך הקריאה על אחריותכ

תקציר עלילתי: בבית ספר תיכון קטן שבו כולם מתנהגים כאילו הם בכיתה ללימוד תיאטרון, גופה נמצאת בתוך ארון של כיתה נטושה - כשעליה כתוב בטוש: "אתם הבאים בתור. חייכו למצלמה." וכשאני אומר "אתם", הכוונה היא לחבורה הכי מבולגנת בתיכון: - נער עם חיוך מזויף יותר מהציונים שלו ונטייה להיעלם לשעות בלי להסביר לאן - בת להורים מטורפים עם טיקטוק אפל ודיבור בגובה עיניים עם שדים פנימיים - אקס עם קראש שלא עבר (כי האהבה לא מתה, רק מעלה עובש) - ילדה שמנהלת קבוצה סודית בטלגרם בשם "מי כבר התחרפן השבוע" - ומתוסבך אחד עם ציטוט של ניטשה על המצח, כי ברור שצריך לפחות אחד הם לא חברים. הם לא רוצים להיות. אבל עכשיו הם היחידים שראו את ההודעה. והם היחידים שמבינים - הרוצח לא סיים. כי מישהו מחליט להפוך את התיכון שלהם למשחק בריחה אחד ארוך מדי, והפרס? לשרוד. אבל כמובן, יהיו גם קצת נשיקות, קצת בכי בלילה, קצת בגידות, וקצת יותר מדי בדיחות אבא לא במקום. ⸻ וייב כללי: - משפטים כמו: "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מצא גופה. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהגופה לבשה את הסוודר שלו." - דמות שאומרת: "אני לא עצוב, אני פשוט בתפקוד גבוה של מוות פנימי." - סצנות מדורה, ריבים שמתחילים בגלל פיצה ונגמרים בהודאות מטלטלות - רצח. דם. חיוכים. נשיקות. דמעות.