תשוקה mga kuwento

קארין הייתה חברת הילדות שלו. מהרגע הראשון שבו ראה אותה, היא הייתה אהבת חייו היחידה. אדם תמיד רצה אותה לעצמו. בשביל אחרים היא הייתה רק ילדה יפה עם חיוך שובב, אבל בשבילו היא הייתה כל העולם. השנים שעברו יחד רק חיזקו את הרגש הזה, עד שיום אחד אזר אומץ והחליט להתוודות בפניה על רגשותיו. להפתעתו, היא הסכימה. וכך הם התחילו לצאת. אבל הדברים לא התנהלו כמו שהוא חלם. לאט־לאט התחילו להופיע סדקים. בערבים היא הייתה נעלמת בצורה מוזרה, ובבוקר הייתה חוזרת עם תירוצים חצי־משכנעים. כל ניסיון לצאת איתה למקומות ציבוריים הפך לוויכוח או לסיפור מורכב. זה הרגיז אותו. זה גם הדליק אצלו חשד. ואז האמת נחשפה. יום אחד הוא מצא אותה... בוגדת בו עם החבר הכי טוב שלו. באותו רגע משהו בתוכו נשבר לרסיסים. מאז עברו חמש שנים. הכאב אולי כבר לא היה חד כמו פעם, אבל הוא מעולם לא באמת נעלם. ובמקומו צמח משהו אחר. משהו קר יותר. הרצון לנקמה. אדם כבר לא רצה רק תשובות. הוא רצה לראות אותה נשברת בדיוק כמו שהוא נשבר אז.

Just fucking read it. It's took me a while to put this shit out of me. And give a vote ⭐️ if you like.

מאיה: עשיתי טעות, והסקרנות הרגה את החתול. כשניסיתי לחקור את עולמם האפל של הפושעים בלוס אנג'לס - הפכתי לחלק מהסיפור בעצמי. דמות אפלה ומסוכנת משכה אותי פנימה, לעולם של מרדפים, בגידות וסודות שלא נועדו לאוזניים שלי. הם קראו לו ליאון. אני קוראת לו גבריאל. חשבתי שאני מכירה כאב, שהתמודדתי עם כל מה שיש לחיים להציע - עד ששמעתי דברים שלא הייתי אמורה לשמוע. ועכשיו, הבריחה היא האפשרות היחידה שנותרה לי. גבריאל: הייתי אמור לראות בה רק עיניים חטטניות, עוד נערה שהלכה לאיבוד ומחובתי לרצוח. המצפון שלי לא איפשר לי - ולקחתי אותה איתי, משכתי אותה לעולם שלי. הטבעתי אותה. היא רואה בי מפלצת. אני רואה בה טעות, אבל גם כלי במשחק שאני לא בטוח איך אסיים.

•יופי מסוכן• 🔞 •הקדמה לסיפור• הלשון שלי ליקקה את פטמותיה ומצצה אותן בהתמסרות. הרמתי את מבטי אליה - שילוב של יראה, כעס, תסכול, ורמז קל לכניעה בלתי רצויה. ידעתי שזה אסור, ידעתי שזה גם לא חכם. אבל הפיתוי היה חזק מדי. עיניה הסגולות, זוהרות ככוכבים, סחפו אותי למערבולת של רצון. שפתיה הבשרניות והעסיסיות קרצו לנשיקה, ושערה השחור הארוך זרם כמו מפל משי על עורה החשוף. היא הייתה חזון של יופי ופיתוי, של תאווה ואבדון. שדיה, מושלמים בגודלם, היו בדיוק מה שחלמתי עליו. ירכיה הבשרניות ותחתה, גמיש ועסיסי כמו אפרסק בשל, השלימו את התמונה. המשכתי למצוץ את פטמותיה בנואשות, להוט לתבוע אותה לעצמי, למרות שידעתי שאתחרט על כך. הייתי צריך לבחור את מלאכית האור במקום זאת, אבל גופי רעד כשגופה זינק עלי כמו חיית טרף. לא יכולתי להתנגד לה, ולא הייתי רוצה גם אם הייתי יכול. לעזאזל, היא הייתה כל מה שרציתי. נשימתי נעתקה, גניחותיי התערבבו בצחוקה המטריף. היא שיחקה בי, שמרה אותי קשה ונזקק עבורה, בזמן שרכבה עלי בקצב שהוציא אותי מדעתי. ידעתי שאני טועה. בכל ליבי, חרטה כואבת בערה בי. ידיי אחזו בתחתה בחוזקה, עד שהכאב התערבב עם התסכול. בחרתי את האפלה שלה על פני האור שהבטיחו לי המלאכים. הייתי טיפש. נפלתי למלכודת שלה, רק בשביל לילה אחד של הנאה אסורה