הגיעה שעת חצות, ולא הצלחתי להרדם, נזכרתי שקיבלתי לא מזמן מאיש משונה מאוד שעמד ברחוב, איזה ספר נחמד, או לפחות כך חשבתי, עד שהגיע הלילה הזה, שבו לא הצלחתי להרדם, אז החלטתי לפתוח את הספר ולקרוא בו, ולהפתעתי גיליתי שאני רואה שהסיפור בתוך הספר זז, לא האמנתי למראה עיני, איך יכול להיות שהסיפור זז, ועוד ממש לנגד עיני, החלטתי לנסות לגעת בדף, וזה היה הדבר האחרון שאני זוכרת שעשיתי, כשפקחתי את עיני, גיליתי מקום יפיפה, מלא דשא ועצים, וארמון בקרבת מקום, " אוי ואבוי, לאן הגעתי?, אומנם המקום מאוד יפה, אבל זה לא הבית שלי ולא המיטה שלי, ואפילו לא קרוב", לא ידעתי מה אעשה, והחלטתי להתקרב אל הארמון, ידעתי שאני לוקחת סיכון, כי אני משנות האלפיים, ולכו תדעו באיזה שנה אני עכשיו, התקרבתי עוד קצת, ולפתע יד גדולה נחתה על כתפי, נבהלתי ונעצרתי במקומי, לא ידעתי מה כדאי לי לעשות...
בס״ד
״אלינור, את יפה כמו מלאך.״
אלינור אלפי
התגלמות השלמות בעיני כל מי שמביט בה.
יפהפייה, מבריקה, מוכשרת - והחיוך שלה? כזה שיכול להאיר גם את הימים הכי אפורים.
אבל מאחורי הזוהר והשלמות מסתתר עולם אחר. סודות שהיא לא חולקת עם אף אחד. צלקות שהיא מחביאה היטב.
כשהיא מגיעה עם אביה, מפקד בית הסוהר לנוער, היא לא מדמיינת שהמפגש עם נער מסוכן, מסתורי וחסר גבולות - ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה.
סהר אמסלם
סהר הוא סכנה מהלכת.
ידוע בכינויו ׳סִילֶנְסְיו׳ - שתיקה.
העבריין הצעיר שהשם שלו הולך לפניו - וכל מי שניסה לעצור אותו, כבר מזמן הרים ידיים.
הוא לוחם בכל מובן - בזירה, ברחוב, ובנפש.
כמתאגרף לא חוקי, הוא שולט בכאב.
אבל רגשות? מבחינתו זו חולשה שאין לה מקום.
סמים, אלכוהול, התקפי זעם - אלה רק חלק מהשדים שרודפים אותו.
מאז שנכלא בבית הסוהר לנוער, הוא למד לשלוט בפחד של אחרים, רק כדי לא לפגוש את שלו.
הוא אולי נער, אבל עושה לכולם בית ספר.
והוא לא חשב לרגע שדווקא היא - תצליח להתחיל לתקן אותו, לראות אותו.
היא מחפשת את הטוב שבו, והוא, שמאמין שאין טוב באף אחד, מנסה לשמור אותה רחוקה. אבל בעולם של כאב וסכנה, גם רגשות יכולים להפוך לקרב שבו אין מנצחים.
כי לפעמים, דווקא הלב - הוא הזירה הכי מסוכנת שיש.