אם הייתי יכולה לא לעשות משהו, אך הוא עדיין היה קורה לטובתי;
כמו לא לצאת לדייטעם הבחורה שמצאה חן בעיניי, אך הבחורה הזו תהיה בת הזוג שלי..
או לא להאמין בה', אך בכל זאת להישמר מרעות..
או לא לעשות בגרויות, אך כן לקבל תעודת בגרות מעולה..
או לא להוציא את הכלב, אך בכל זאת הוא יעשה את הצרכים שלו בחוץ...
בעצם, לדלג על השלבים ה"קשים" ולהגיע ישר לאיזור הנוחות.
אם זה היה קורה, והכל היה כה קל, האם זה היה שווה את זה?
לפעמים אני מייחלת לא לעבור את השלבים הקשים האלו ולהגיע ישר לסוף..
בתכל'ס, כולנו יודעים שאין דבר כזה, ואם היה, היינו מרגישים פספוס של; חוסר הידיעה, חוסר הנסיון, חוסר הבסיס.
במידה וזה היה, אז סבבה, יש לי את מה שרציתי, אבל לא הזזתי עולמות בשביל מה שאני רוצה, או שלא קמתי מהמיטה בשביל להשיג את מה שאני רוצה... מה זה שווה ?
אז ככה, זה לא.
לא שווה לבחור בשביל הישר בשביל להגיע מהר יותר, כן שווה לבחור בשביל המפותל, כי לפיו אנחנו מקדישים יותר זמן לסובבים אותנו, לעצמינו, לדרך, ולהכל.
בספריה הזו, אשתף כל מיני מצבים, דרכי התמודדות, ותוצאות אפשריות :)