"היקום לא פועל לטובתך, תביני, החיים אכזריים. דברים רעים ימשיכו לקרות, ייערמו בערימות מציקות, זה יהפוך לרצף אינסופי של חרא. בסוף יקרה משהו טוב, תמיד קורה, אבל בשלב הזה את כבר תהיי שקועה כל כך עמוק בחרא שלא תשימי לב, והרגע יחלוף." הוא השתתק לרגע בשביל לאסוף את שיערו הארוך לגולגול מעוות ופרוע, פעולה שפעם נראתה לי נורא נשית, והיום היא רק גורמת לי לחשוב עליו.
הסיפור הזה... אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב עליו, אני רק יודעת שהוא הולך להיות טוב... הסיפור לא מבוסס על סיפור אמיתי, אלא על תחושות אמיתיות, וזה נשמע מטומטם, ולמה אני כותבת את זה באחת לפנות בוקר... בקיצור, לא מעלה בקצב קבוע, כי מוזה היא חתיכת ביץ', ויהיו קללות ודברים, אז 14+, ומה עוד? נראה לי שזהו...