אני ניקול
שהייתי קטנה.. מה זה קטנה?
גיל 12
הייתי החננה, זאת שכולם ירדו עליה, זאת שמי שהסתובב איתה זה היה מתוך רחמים..
היה לי קראש, קראו לו איליי, אבל הוא לא שם עליי, הוא סתם יירד עליי תמיד.
אז עשיתי מלא דברים, כדי להתבלט, מה שלא עזר..
עגיל באף? "חנונית שחושבת שהיא יפה"
עגיל בלשון? "חנונית שחושבת שהיא ערסית"
אליקס? "חנונית שחושבת שהיא מגניבה"
עגיל בטבור? "חנונית שמנסה להיות פרחה"
טרגוס? "חנונית שמושפעת מהחברה"
ספטום? "פריקית" זהו.. פריקית.
זה הכינוי שנשאר לי במשך שנתיים שלמות.
אבל אז טסתי לשנה בניו יורק, התחלתי להרזות, מרחתי משחות על כל החצ'קונים, הורדתי את כל העגילים, נשארתי עם עגיל באף, צבעתי את השיער, הארכתי אותו במשך השנה הזאת, נהייתי יפה.
למדתי אגרוף, התאמנתי במכון כושר, כך שנהייתי מחוטבת.
באמת הסתכלתי במראה ואהבתי את איך שאני נראית.
הייתי גבוהה ורזה, אבל מחוטבת.
היה לי שיער ארוך עד אמצע הגב, חלק בצבע שטני.
התחלתי לשים מסקרה כדי שהעיניים שלי ייפתחו וייראו את הצבע שלהם, אפור.
התחלתי להתלבש יפה יותר ולשים בגדים יותר חשופים אבל לא זנותיים.
הגעתי לאן שאני בזכות עצמי, ואני גאה בעצמי על זה.
היום אני בת 16 ואני חוזרת לתיכון בו גדלתי, מעניין.. מה יחשבו עליי?