עד הסוף

הבטתי בחושך, מתנשמת בכבדות. חשתי איך האוויר אט אט נשאב מריאותיי וניסיתי להאחז בטיפות האוויר האחרונות שנותרו לי.
הרגשתי אטומה, כאילו אני כלואה בבועה קטנה. רק אני והשחור הגדול הזה נמצאים בתוכה.
הראש שלי החל להסתחרר, והפכתי למרחפת בחלל המפחיד הזה שנראה שבולע הכל.
ואז אמא הופיעה מולי, לקח לי כמה דקות לזהות את תווי פניה היפים שנבלעו באפלה אך כשסיהיתי אותם חייכתי מיד. היא באה להציל אותי.
ואז זה קרה, כל כך מהר שלא הספקתי לעשות כלום.
העלטה סגרה עליה במהירות והחלה להתכווץ עוד ועוד. היא פלטה צווחה, המחרידה ביותר ששמעתי בחיי.
החושך נעלם לפתע, והיא יחד איתו.
התעוררתי, נוטפת זיעה. הבטתי סביב, תרה בעיניי אחריה.
"היא מתה." שמעתי לחשושים סביבי, לקח לי כמה שניות לאתר את הגופה מכוסת הדם שהובלה משם לכיון הדלת.
שמעתי קול חד ומבוהל, זה היה הקול שלי.